לפני 11 שנים. 9 באוגוסט 2013 בשעה 7:26
אני קוראת את התכתובת ביננו
את התהליך שאתה עובר איתי, תהליך לא קל, אבל הכרחי
אתה משיל מעצמך אט אט את האגו, החוזק, העצמאות
מוריד מגננות שבנית במשך כל חייך, חושף את עצמך בפני, מתמסר לי,משתף אותי בדברים שמעולם לא שיתפת איש.
עבד בהתהוות, רק לי, רק בשבילי.
לעיתים אני צוחקת מנסיונות המניפולציה שלך, כן שליטה מלמטה, כך קוראים לזה בובי שלי
אני חושבת לעצמי אוח אוח אין לך מושג על מי נפלת :)
לא תמיד אני מגיבה, יש תגובות שיש להם את הזמן והמקום שלהם, בבוא היום...
אתה הרי יודע שאני זוכרת הכל :).
הדבר שהכי ריגש אותי היה כאשר אמרת לי
"זכית בעוד משהו קטן שקניתי לך:) את זה מאוד תשמחי לקבל ;)"
ידעתי מה קנית לי עוד לפני שאמרת מזה
ידעתי שקנית את הקיין שביקשתי ממך לקנות לי כשאתה שם.
הקיין שאתה כל כך מפחד ממנו, רק המחשבה עליו גורמת לך להתכווץ מפחד.
זה לא הקיין שקנית שריגש אותי, יש לי קיין בבית, אין לי צורך בנוסף.
מה שריגש אותי זו ההתמודדות שלך עם הפחד שלך, התמודדות שמקרבת אותך יותר ויותר אלי, להיות שלי.
אני כל כך שמחה וגאה בך שהחלטת "לצאת מהארון" כדי להיות שלי.
בובי שלי אתה כל כך מצחיק אותי ועושה לי נעים בפנים.
תחזור כבר! :)