מכירים את הקטע שיש לך מה לכתוב, הכל מגובש, מנוסח, מסודר, אבל פאק
מאיפה ובמה מתחילים את הפוסט.(מצאתי דרך להתחיל את הפוסט)
אני מה שאני ואיך שאני
ואני שלמה ומרוצה מעצמי, מאיך שאני ,כאדם וכאישה
על כל המורכבות שבי, ויש הרבה ממנה
דברים טובים ופחות טובים
אבל
אני וגופי לא תמיד חיינו בשלום אחד עם השני (האם מישהו מאיתנו שלם עם גופו?)
אני אוהבת לאכול, אין מה לעשות, גבינה לבנה 3% וכו ממש לא עושה לי את זה
ותמיד הייתה לי נטיה למשקל עודף
בשנים האחרונות די הזנחתי את הענין
לא משהו שפגע בהכרות עם גברים, קיבלו ואהבו אותי איך שאני.
מבחינתי תקבל אותי איך שאני או, פאק אוף...
אני לא משתנה בשביל אף אחד, אני משתנה רק בשבילי אם אני מרגישה או מגיע למסקנה שיש צורך בשינוי.
בחודשים האחרונים החלטתי "להתלבש" על עצמי
להצטמק קצת, אני נמוכת קומה אז כל קילו שאני מעלה מורגש, עד היום הצלחתי להוריד 12 קילו (שאפו לי!) עוד 10 קילו ואני מגיע ליעד שהצבתי לעצמי,אין לי כוונה להיות רזה,זה לא יפה לי ולדעתי זה גם לא נשי.
להוריד בקצב שלי , בדרך שלי, כי כך הסיכויים להצלחה הם גדולים.
ועובדה שזה מצליח :)
הבוס שלי מקנטר אותי וקורא לי ג'ב פריכיות (אחלה בוס :)).
בקיצר אני הולכת סחור סחור בלי לגעת בנקודה שלשמה נכתב הפוסט.
לפני מספר שנים , קיבלתי ביציות ודיגמנתי בערום לצייר.
לאחרונה הזדמן לי לדגמן שוב בערום לציירת (יותר קל לעמוד ערומה מול אישה)
קיבלתי מחמאה שאני אישה מאוד יפה ולא להאמין שאני כבר סבתא (החזה התנפח) נשאלה השאלה, מדוע אני לא מדגמנת בעירום לציירים?
באמת חשבתי לעצמי, למה לא?
מי יודע ,אולי אחד הציירים שיצייר אותי יהפוך למפורסם,ואולי בעוד 50-100 שנים (עם העולם לא יחרב עד אז) יתהו מי האישה החושנית שהוא צייר :)