מאחורי הקלעים

בבלוג הזה אנסה להפוך מעבד לאדון, תגובות תתקבלנה בשמחה.

אני ממש נמשך לכניעה, לחופשיות הזו שלא מצריכה ממני מאמץ כלשהו ללקיחת אחריות על חיי, אך כידוע לכל דבר בחיים יש מחיר:

מחיר הפאסביות - חוסר סיפוק

אני רוצה לשלוט, יותר נכון חושב שזו הדרך היחידה שלי להיות באמת מאושר,
כאמור אני רואה את השליטה כקושי, למרות שאחרים יוכלו לטעון שקשה יותר להיות נשלט כי לנקות את הבית יותר קשה מלהגיד לנקות את הבית, כנראה הקושי הוא ברמת לקיחת האחריות.
מדוע? למה למי שמנקה אין את האחריות שהבית יהיה נקי? הרי במידה וימצאו כתמי מים על השימשה הוא זה שיקבל את הדין ולא השולט שיגזור את הדין.
או שמא לא הגדרנו נכון את מושג לקיחת האחריות. לקיחת האחריות אינה קשורה בכלל לעונש שיקבל העבד, כי אם רק אל התוצאה עצמה, ז"א, אם השימשה לא תהיה נקיה. ואפשר להבין אתזה כך שמה אכפת לו לעבד שיש כתמי מים על השימשה, הרי הוא מבחינתו גם מוכן לחיות במלונה בחצר, אך עם זאת לשולט כן אכפת מאותם כתמי מים, ואותה אכפתיות תבוא לידי ביטוי בהשפעה על העבד התורן לבצע את המטלה, ואם העבד פישל, לא נורא, לא חסר עבדים בכלוב... ועל אותו משקל לא חסר מובטלים בלשכת האבטלה, ובמחפשי מודעות דרושים, אבל כן חסר יזמים ומנהיגים שיכולים לגייס את אותו המון שדורש לעבוד בשביל מישהו.

ולסיום, עוד שתי נקודות קטנות שאני רוצה לפתוח היום, מכל האמור לעיל יוצא שלשלוט זה התפקיד הנכון, אז איך עושים זאת? 'עבד כי ימלוך' - הכיצד?
אז לפני שנתחיל לשלוט על אחרים כדאי שנלמד להתחיל לשלוט על עצמנו. - מיזה עצמנו שאנחנו צריכים לשלוט עליו? - עלינו להבין שיש פה 2 ישויות: חומר ונפש. ואפשר להגיד בגדול שאצל העבד החומר שולט על הנפש, ואצל השולט זה ההיפך.
ושנית, אהבה עצמית. - העבד לא אוהב את עצמו, הוא מתבייש בעצמו, ואוהב ומעריך רק את אדונו.