|
|
|
חח
הבן שלי ראה שאני קצת עצובה
שחזרנו מתל אביב....
לא עצובה... רגועה למדי
חח
טוב קצת.
סבבה?
רק ילדי סנטר יודעים
למה הוא הופך....
ואני אכולת געגועים לימים ההם.
הביא לי כובע ליצן...
חייך אותי
אכולה מגעגועים
ולא רק לשם,.
לא
אסור לדמוע.
כואב מדי...
..
אוח כמה לירדים מסביב
המקום בו שוכנת הנפש
נותן לי שקט ומרגוע בימים עמוסים וטרופים כאלה כמו לאחרונה
מטיילת מביטה באנשים
זוכרת את תקופת הנערות והילדות פה
כן,שוב.
ילדת סנטר.
היום סיבוב שני, דור שני
ילדיי הם כמעט ילדי סנטר
"מה מאמי היית רוצה שיראו איפה גדלת?"
-"ברור! כל עוד זה מקום חיובי לי."
המקום שזו תל אביב היפה
הפשוטה
כל אחד ומה שהוא
בלי לשפוט בלי מבטים
(לא שאכפת לי)
בלי שאלות מיותרות.
את גותית, זה מה שאת.
בשילוב של ערסית
נו מילא.
עוצרת לקפה
חיה את החלום התל אביבי
"לשלם הון תועפות בשביל כוס קפה?"
-"כןןן!!! זה חלק מלהיות תל אביבי"
אז כן, קפה
הולכת כמו נסיכה.
חנויות ,שופינג
מחפשת מגף יפה חתיך.
מחפשת מלבוש חביב.
מחפשת שקט נפשי,
שרק פה אני מוצאת.
קפה בהון תועפות מישהו? 🤪
או שחור או לבן
אין אמצע
במדינה שלנו
אני חולה עליה
איך היא ישנה איתי ❤️❤️❤️
ובכן
אני במסע- עם עצמי
אל עצמי
שינויים מטורפים
אם זה במראה אם זה בחיים עצמם
---ולאאא אני לא מתגרשת למי שכלכך התעניין(עקב אחד הפוסטים)תודה על הדאגה במיוחד לעצמכם---
הגעתי לתובנה
שאני כרגע
שונאת את כולם
ולא בא לי אף אחד
גם לא חברות ולא כלום
צריכה שקט.
יש לי המון על הראש
כרגע.
ומעדיפה בלי רעשי רקע והסחות
בסדר חגים
נזרום ונסיים עם זה.
אני חושבת שזו תקופה מאד
עוצמתית, אפילו יותר מדי עוצמתית
של שינויים וקבלת החלטות
שהן לא קלות
ויתורים,למען משהו טוב יותר
נראה לי שאני כבר 3 חודשים וחצי בתוך זה ואין צפי שזה ייגמר פשוט.
וזה קשוח.
דוחה חברות,מפגשים
ידידים
ממש לא מעוניינת בדייטים
כרגע
פשוט לעבור את זה בשקט
ברגע שזה יעבור
אמצא לנכון "לחזור לחיים"
כרגע אני בדרך לחיים
האמיתיים.
3 חודשים וחצי?
מה גיליתי על עצמי...
שזה לא נורא לא לבכות 4 חודשים
שלהגיד לעצמך
"לא,את לא בוכה" מכל סיבה
בזמן שאת חנוקה
ומחייכת בכוח, שזה כואב יותר
ומפעם לפעם יותר ויותר
אבל כאב זה עובר.
שכן,הצלחתי להתגבר על אחד מהפחדים הכי גדולים שלי.
שאני נורא אוהבת את הים
שהריח של הים ממכר בקטע מטורף
שאני יכולה גם בלי .
שהתקפי חרדה זה כלכך 2023
אה כן ושגם נמאס לי מהפלאפון הנוכחי!
נביא אחר.
לא יודעת נו חפרתי
אני רק יודעת
שככל שקשה יותר זו התקדמות.
אני עייפה מדי להמשיך
הראש שלי מופצץ מכאבים.
אני כל היום חושבת וחושבת
יש לי מלאאא מה לכתוב
אבל שמתחילה אין לי מה לכתוב.
עייפה נפשית ופיזית
שינויים זה קשה ומעייף
מחר אסע לתל אביב
ארגע קצת
(זוכרים? ילדת סנטר לשעבר)
מרגיע אותי שם נורא.
צריכה קצת שקט.
קצת להרגיע
בא לי שמש וים
או ירח וים
העיקר ים.
נראה מתי תהיה לי שניה..
❤️🩹
אז ככה נראה בנאדם מפונצ'ר
אה??
וכן אני אחרי נומה לא מספיקה.
אבל מה זה בטוב.🥰🤪
#כן כן חג שמח.
אחרי כמה ימים של נתק
(עקב תפקידו)
☺️
סופסוף.
זהו להיום,
תש כוחי.
איך בא לי דובי..
יאעעעייי
במסגרת "חמץ אחרון"
לקחנו את העוללים ואת משה
לאכול שווארמה וכל זה
מסיימים ,סיבוב בקניון המאד לא מעניין
(מתנה לאמא לחג)
ואז סיבוב בים
כן... יש לי רגש אל הים
אני יכולה לעצור הכל
(לא את הזמן) כל מה שיש לי
ולשבת שם שעות להביט
בשקט אל תוך המצולות
אל הצבעים והגלים המשתנים
לדבר איתו,אליו
אל ועם עצמי
הוא עוצר לי הכל
מביטה בו בשקט.. לא רואה לא שומעת עוד כלום,שוקעת.
ואז בנסיעה חזרה הביתה
משהו הציק לי בזווית של העין
(אמרנו, קשב וריכוז?)
קולטת מצנח אדום.
אחד.
באוויר 🤦
ואני,מה אני זוכרת ממצנחים?
חחח כולם שמחים שרים עפים באוטו
ואני
בחנק של התקף חרדה!
אבל בכייף אין לי בעיה
לקח למשה זמן להבין שאני שם
חחח מצחיק!
היה קליל חפיף
ושאל מה הטריגר
אמרתי לו בערבית ,כי הבת שלי שומעת כל מילה שלי
רק שהיא הבינה
#נבהלה#
*צריכה לחזור לספרדית*
קיצר אמרתי לו אבל אם זה היה
לא היה רק אחד....ושקט באוטו
^%#&#&#
