מדברים בשקט

אין בדסמ, הכל בראש. לא ברור איזה ראש זה - אם זה הראש של כל מי שיש לו משתמש בכלוב, או אם זה ראש קולקטיבי כזה, המשותף לכל מי שיש לו בת דודה שתפסו אותה פעם קשורה למוט ההיגוי של האוטו שלה וכל מי שראה פורנו קשה באינטרנט וכל מי שקרא, בעודו מצקצק בשפתיו, שיש מסיבה של סוטים בגני התערוכה. אם זה אכן ראש קולקטיבי כזה, הרבה רעות חולות יש בו. הרבה כינים קולקטיביות והרבה מיטות חולות להכניס אליהן את עצמו.

סליחה על הבירבור. כשלותר תקע את התזות שלו הוא חווה שחרור אנלי עצום, ולאחר מכן תיאר את עצמו לפני המרד שלו באפיפיור כגוש של עצירות שסוף סוף השתחרר. גם אני לא דיברתי כמה זמן. ויספאנה, ויספאנה. ככה שאם התשפוכת כאן נדמית לכם ביזארית-קשה משהו, אתם לא לבד.

אז אין בדסמ, יש נורמה ויש סוטים הסוטים ממנה. בדסמ זה לא טוב. מראש ובלי להכנס לדקויות, זוהי הגדרה שהיא גם רחבה מדי וגם לא מכסה הכל. גם לא רלוונטית, למשל, למי שבסטיה שלו אין אלימות או דרישה לאלימות; גם מכסה בטעות דברים, כמו אזיקים או קצת ספנקינג, שמזמן קיבעו את עצמם היטב עמוק בטבורה של המיניות המקובלת.

יש בסטיה מן הנורמה חדווה עצומה של יצירה ושל שחרור. יש בה חיוכים זחוחים ומבטים מזי רעב והמון התרגשויות של הדם, הממהר בעורקים. אין בה חוקים ואין היא מתחשבת בהגדרות. לכידתה בתוך שורה של הגדרות כמו-אריסטוטליות (שולט-נשלט; וניל-בדסמ; סאבית-עבד נקיון) כמוה כתקיעת מחט בעצב שדרתו של פרפר, וייבושו, וקבורתו בטרם עת מתחת לזכוכית - פרוס-כנפיים ושלו ומת לחלוטין לעולמי עד. ברגע שהגדרת את המיניות שלך עם הטפסים האלו, זהו, היא מתה לך, ועכשיו רק משהו ציבורי יש לך ביד, במקום הזין שלך, במקום הכוס שלך. משהו *ציבורי*: משהו ששייך לא לך אלא לאותו ראש קולקטיבי שרוץ-כינים, שימהר להטביע בו סימני רגליים מטונפות ולתקוע בו שלטים ולבנות בפינתו מקדונלדס. אם זה טוב לך ככה, שהמין שלך יהיה כל כך לא שלך, אז טוב; תגיד שאתה שולט ושאתה מחפש סאביות, אבל לא שפחות; ושאתה רוצה שלא ישלטו מלמטה, ושאתה אוהב D/s אבל פחות B ו-SM אתה לא אוהב בכלל; גלח את שיער הערווה של בת זוגך וקח אותה לדאנג'ן או לנו-לימיט, שם תהיו בלתי נפרדים מכל זוג אחר.

משוררים ובעלי חזון צועקים את משנתם מן הגגות, כי הם רוצים לשנות את העולם וככה אולי, הם מאמינים, גם בעיות הזיקפה שלהם יפתרו. אבל אני לא מחפש לצעוק, רק לדבר בשקט, ככה, במקום החשוך הזה, המחוויר לקראת חמש בבוקר; וכולם מוזמנים להיות פה ולשמוע ולדבר בשקט בעצמם. ואם קראתם את הנאמר לעיל בטון של צעקה מאיזה גג, אנא חיזרו וקראו ודמיינו לכם שהמילים שקטות, שקטות, כמעט ולא נאמרות; רק הוגים אותן והן כבר דוהות על אוויר הלילה.