המון זמן לא יצא לי לכתוב כאן וכניראה שיש לי סיבה מספיק טוב
לא מתוך נקמנות כי גם ככה לא כל כך כתבתי כאן
אבל סתם מחוסר חיבור למקום לזמן לתחושות
תקופה של בלבול לפנינו
פרשת דרכים כמו שנאמר .
מה לעשות
מסיים תואר ראשון
ומה עכשיו ???
יש כל כך הרבה אפשרויות
כל כך הרבה סיכויי הצלחה כמו כשלון
אהבה כמו אכזבה
הנחתי את הכל במצב המתנה
מחכה לראות לאן נושבת הרוח
לנסות להבין לאיזה כיוון נכון ללכת
לאיזה מקום פני מועדות
לאיזה כיסא עלי לפנות
לאיזה חיוך לאיזה תשוקה
לאיזה הבטחה לאיזה אישה
להיא שמביאה לי את הרוגע?
להיא שמביאה לי את הכוח ?
לאחת שעושה לי טוב ביום יום ?
או לאחת שעושה לי לילות של חלום ?
לניו יורק? לברלין ? ללונדון?
לבריסל או אולי להשאר כאן בעצם
לנסות להבין מי מול מי
למה כל כך הרבה שאלות עולות דווקא עכשיו.....
פתאום הכל ניראה כה סתמי
כל כך ריקני
כל כך חלש
כל כך הרבה חשש
כמו שלמדתי כבר בחייים
כל ירידה היא לשם עליה
כל ספק מעלה תשובה
כל חשש כל מרגש
כל תקווה כל אכזבה
הם בעצם תמרורים
הם בעצם החיים
מתאושש לי לאט מאותה האחת
שמילאה את נפשי
שמילאה את חיי
מנסה לחזור להעמוד על רגליי
בלי להזדקק למשענת של אישה
ללא כל התזדקקות לחיזור ללטיפה
אז נוכחתי לדעת כי זה תהליך ארוך ומייגע
שלחשוף עצבים זה לפעמים גם פוגע
אבל אלו החיים
צריך להתמודד עם נפילה כמו עליה
כשלון כמו הצלחה
בקיצור עד שתעלה לה החלטה
אמשיך לי לחיות את חיי
כמו נוצה ברוח
כמו נופל ללא מצנח
מרגיש את הרוח נושבת בין ידי
מנסה להבין את הכיוון
רק מקווה שלא אבין את זה מאוחר מידי 😄
אלא לפני שאפגוש בקרקע:)
תשארו חיוביים
ומי יתן וכבר יהיה שלום בפיסת האדמה המקוללת הזו
שנדע לחיות כמו בני אדם ולא כמו חיות......
לפני 15 שנים. 25 במרץ 2009 בשעה 3:20
