|
|
|
היא יודעת לסחור בעצמה
כמו מניה שתמיד יורדת
לופתת חרש אוצרות גופה
למרבה במחיר היא מוכרת
חלק אחר חלק פורקת מעליה
עת הוא ללא רחמים מפזר מכאוביה
אבק של דרכים ושאריות חייה דומעת
והוא בתוכה מפשפש מחפש אוצרותיה
היא יודעת לסחור בעצמה
כמו לוליין תתרסק למען התאווה
היא יודעת לסחור בעצמה
כמו מניה שתמיד יורדת
לופתת חרש אוצרות גופה
למרבה במחיר היא מוכרת
חלק אחר חלק פורקת מעליה
עת הוא ללא רחמים מפזר מכאוביה
אבק של דרכים ושאריות חייה דומעת
והוא בתוכה מפשפש מחפש אוצרותיה
היא יודעת לסחור בעצמה
כמו לוליין תתרסק למען התאווה
ולפעמים כשאני אליה מתגעגע
אל שברי רוחה שהתנתצו לתוכי
מעלה אני באוב את מערומיה
שנרמסו חרש תחת גלגלי תאוותי
בלילות ארוכים של תשוקה וזעף
ליטוף וכאב נצרבים יחד לגופי
עת דמעותיה נמהלים בשלי
אז אדע לבטח שמכאוביה מפלטי
הכרתי פעם אחת שאהבה הכל
מה שכואב ומרחיב ובעיקר גדול
את הזין אהבה לתוכה לבלוע
הנקטר ידעה בלי ללכלך לגמוע
בקרקס שלנו היא הייתה הכל
הליצן והלוליין אפילו בולעת אש
כשבתחת לה נתתי הפסטיבל
החל בי ובה בקול להתרגש
מחליק בין ירכיה
עוד מעט עוצר
מאבד שליטה ויודע
איך זה יגמר
חלקלקים מורדותיה
כמו כביש בוהק
הגשם של עיניה
גופי על גופה דוהר
נתקע באחוריה
עוד רגע וגומר
כל כך יפה
וזה כואב
מביטה בערגה
ואני פוחד
פוחד לטבוע
בעיניה הגדולות
להתאהב ולשחות
בדמעותיה הכחולות
מכאיב ונוגע
בתיבות סודה
אולי הלילה
אהיה אדונה
משרתה....
הדלת שוב נטרקת
נועלת הרגשות מאחור
למרגלותיי זוחלת
גופה מתוח וצחור
אולי יקרה הפעם
הנס לו היא מצפה
שידי תלטף בזעם
ואצרוב עצמי בתוכה
לשכוח או לדעת
עינוגי כאבה
דומעת גונחת
מרימה מבט
הדלת שנפתחת
מאירה חיוכה
הזין שוב עומד
והמוזה נשלפת
עירומה וכנועה
לאצבעותיי מצייתת
מפקירה עצמה
היד בלאט מלטפת
מענגת המילה
עת אחוש ברטט
תיפלט השירה
הזין שוב עומד
והמוזה נשלפת
עירומה וכנועה
לאצבעותיי מצייתת
מפקירה עצמה
היד בלאט מלטפת
מענגת המילה
עת אחוש ברטט
תיפלט השירה
