לפני 13 שנים. 20 באוגוסט 2011 בשעה 2:14
יושבות בסלון משחקות בבצק.
משחקות משחקים שאפשר רק איתך, בך.
מ"צ'אקרה לצ'אקרה" הטנטרה מתחילה והאוירה מתחממת.
תחילה היא מסתכלת ואני פועלת.
הרגע מתחמם אך היא בשלה נשארת.
שנמשיך ?!
אתה כבר קבעת את מה שרצית ולי נותר רק לך להסכים
לזרום לתוך ידייך ולהגיע ל"הארה" המושלמת.
אני שבויה באנרגיה שלך רדופה מתשוקה,
נוגעת - יד, לשון וגוף.
רואה אותך מזדקר למולי ממלא את עצמך כל פעם מחדש.
והיא נשארת אדישה .. בשלה.
אתה משאיר אותי לבד על הספה ועובר לשניה,
באוזן לוחש לי "תמשיכי , אני צופה בך מהצד, שנינו !"
עוצמת את עיניי ומנסה להתמקד..
המחשבות קופצות ומפריעות ,
הרעיון "לספק אותו" לא מרשה לי להנות בעצמי...
הסססס... פתאום בשקט.
ברקע לפתע אני שומעת רחשים, אנחות קצרות , נשימות ענוגות
והמחשבות המטרידות ממני בורחות...
מתוך קרנבל צבעוני הכל הופך לשחור מסחרר.
הרעשים שברקע הופכים לבלתי נמנעים
ומתוך הרחש אני מתאמצת כדי לחדור לתוכם
להבין את משמעותם מבלי להביט ולפקוח את עיני
זה מה שסוכם הלא כן ?!
חום גופי עולה והתשוקה שבי נסחפת למקום אחר.
המחשבה הענוגה על מה ש"קורה" לה..
הסיבה לאנחות כשבינהן הפסקות .. לא רצופות..
עוצרת וממשיכה .. עוצרת וממשיכה ..
אך כעת זה יותר חזק ממני ואני עולה וגועשת
ראשי מוטה לאחור וגופי מתקשה.
מסיימת את החגיגה איתה.. באנחות גבוהות ונשימות מתואמות.
תודה לך , זורו יקירי , על ידידות נפלאה.
שלך,
תשוקה אדומה.
