לפני 13 שנים. 7 בדצמבר 2010 בשעה 1:26
אני נכנסת להתקלח שעה לפני. מעין סדרת חיטוי לפני שאני וא' נפגשים. אני שומעת את הטלפון מצלצל אבל אני לא טורחת לצאת,אני אראה מי חיפש אותי כשאסיים את המלאכה. אני אוהבת להתקרצף עד זוב דם ולדעת ששום פיסת לכלוך לא נשארת עלי. לחץ הדם מעט יורד מחום המים. אני מחליטה שמספיק ואני צריכה כבר להתחיל להתארגן. על הצג מופיע האלפון של א'.
"מה הבעיה?"
"אני מעט מתעכב"
"ואתה מודיע לי על זה כי אני לא אשים לב לזה שאתה מתעכב בעצם העובדה שלא תגיע בזמן כי..?"
"כי..."
"אל תענה,פשוט תגיע "
א' מגיע ואני עוד מתאפרת ומתלבשת.
"אני מתעכבת. תנסע בנתיים לאיזה פארם ותקנה א הרשימה הזו"
אני מסמסת.
א' ממתין למטה, אני נועלת א הדלת, 6 קומות מטה נכנסת למכונית ומבקשת שינסע.
בדרך אנחנו קצת מתעדכנים. על מה חדש, ואיך בלימודים...פרגיות צעירות.
אנחנו נכנסים לפאב חדש שפתחו לא רחוק הבית שלו. אני, כרגיל מאוד רעבה אז אני מזמינה משהו שכנראה יעלה לי באיזה התקף לב בגיל 40 ומבקשת מהמלצר להביא לנו יין. ובשבילו טיפה יותר.
הוא בחור, אני משתכרת יותר מהר ממנו והוא לא דואג כי אני רוצה להיות פיקחת ואני רוצה שהוא יהיה פיקח.
הוא את הסטייק שלו סיים. אני את המנה שלי גמרתי. הוא משלם ואנחנו פוסעים החוצה.
משומה באופן לא סביר היה קר באותו לילה של יוני. אז התחבקנו והתגפפנו כל הדרך אל הדירה שלו.
אנחנו נכנסים אני שותה כוס מים והוא על התקן מתפשט.
"ביקשתי שתתפשט?"
הוא קופא.
אני מורה לו להביא את השקית מהפארם ולהראות לי שהוא קנה את כל מה שרציתי שיקנה.
הוא מסדר אותם בצורה סימטרית וקפדנית על ההדום שמולי ונותן לי לבחון אותם.
אני מורה לו לעמוד עם הגב לקיר ולהסתכל קדימה. ביני לבין עצמי אני מצטחקת על האבסורד שכל הוראה ממני יוצאת מבלי שאני אביט בו או לכיוונו. ספק אדישות ספק הצפייה אולי פתאום הוא יעצור את הכול...אבל הוא אף פעם לא עוצר.
תוריד את המכנסיים עד לקרסוליים ותרד על הברכיים. אני אומרת. מהמטבח אני מלאתרת מספריים ואומרת לו שאם החולצה הזו עלתה מספיק כסף שיוריד אותה עכשיו. היא נשארת ויורדת כדרכם של זוג מספריים ויד גברית.
את מברשת השיניים והמשחה לפי בקשתי הוא פותח מן האריזות.
"תנקה את עצמך"
הוא מתמרח במשחת שיניים לאזור חלציו והרקטום. ומתחיל לקרצף.
אני מבטיה בו במבט מזועזע והנה הסטירה הגיעה. אני רוצה לראות נקודות אדומות וכרגע מה שאני רואה זו פריחה על תחת של תינוק מגודל. תנקה את עצמך,זוהמה.
הוא מקרצף את הכל ובעוצמה עובר מקיפת הבין ולבסיסו, כאילו היה מאונן עם המברשת ותנועת הרקצוף. בכל פעם שראיתי התקשות סטרתי לו חזק יותר. מבין המפסעות הוא מנקה את שק האשכים שלו ומוכיח לי שנקיון זה מקיון. לכשעבר לאזורו האחורי נאלמתי מולו להביט על האזור הקדמי. על הכתמים האדומים בעורו המלוכלכך במשחת שיניים צורבת. כשהוא מסיים אני מורה לו להתנקות מן המשחה ולהראות לי מה רמת העבודה שעשה. "את הלא יכול לקום כי אני לא הרשיתי לך לקום. ואל תחשוב על לירוק על עצמך כי אז כל המטרה תתפספס. תנקשה גם את הפה.".
במרץ רב הוא מצחצח באותה מברשת את השיניים חלל הפה.
עכשיו אתה יכול לירוק על עצמך.
ביסודיות הוא מתנקה, פה וחלציים מותיר זגוגית דבירה של ריר שמבעדה אפשר לשפוט באופן סביר.
תתנקה שוב.
בסיום התהליך הוא עומד על ברכיו שכנראה כבר כואבות מציג עצמו בפני.
את פלג גופו העליון אני משעינה אחורה אל הקיר בזווית מעט קהה ופותחת את הבקבוקון המי פה שקנה. אני מטפטפת קצת כדי לראות אם זה שורף וצורב בפצעים הקטנים שנוצרו בעור. אני מאשרת לפי התכווצות קלה בפיו של א' ומרוקנת ביסודיות את הנוזל הצורב.
"תסתובב עם הידיים שעונות על הקיר"
גם על ישבנו והרקטום אני שופכת בנדיבות מן הנוזל. א' קצת רועד אבל לא מוציא הגה.
"שתה,אבל על תבלע. אתה יודע לקרוא נכון? כתוב על הבקבוק שצריך לירוק תוך 30 שניות, אז אתה תירק כשאומר לך ובנתיים תביא קצת מלח, עבודה מתחילים עבודה מסיימים"
הוא מביא מלח שולחן. במלחייה נחמדה של דירת רווקים. עובורת שתי דקות.
א' מגלגל עיניים. סטירה. הוא יורק.
תנקה את מה שירקת.
הוא רוכן אל השלולית הקטנה ומנקה אותה ביסודיות. לוקח שתלוק נוסף מן הבקבוק והפעם ממתין צייתן להוראה ממני. אני סוטרת לו פעמיים אבל הוא שומר את הנוזל פנים.
אני מביטה בשעון וחמש דקות חלפו. תירק. ואח"כ תנקה.
כדי לוודא שכל פרט קטן של זוהמה לא נכנסת לפצעים הקטנים אני אומרת לו לזרות על עצמו מלח ולא לפספס שום נקודה והתקרצף קצת בעזרת הגבישים הקטנטנים.
עכשיו כשהפה שלך נקי אתה יכול לרדת לי.
