|
|
|
כשאתה הופך לקשוח, הקירות שלי קורסים.
כשאתה מרשה לעצמך להיות קצת אכזרי, הלב שלי נפתח לרווחה, נמתח עד הקצה.
זה כל כך מושך, שהמגננות שלי פשוט מתפרקות מולך.
העונש הזה שקיבלתי על "מחשבות מיותרת" לימד אותי לקח,
לימד אותי שאני פשוט רוצה עוד.
אז ברשותך...😈
העונש שלי היא השקט שאני זקוקה לו.
סה"כ פשוט
"20:00, המפתח יחכה לך במקום הקבוע. תיכנסי, תלכי לחדר. תתפשטי שם עד החוטיני. תעלי על המיטה, יחכה לך שם כיסוי עיניים. שימי אותו ותחכי לי על ארבע..."
הלב דופק על מאתיים. הגוף נוזל ורועד בו-זמנית. אין טיפה של פחד; זה משהו אחר — ביטחון ואמון מוחלט במרחב שהוא מייצר, לו ולי.
נכנסתי. ביצעתי. חיכיתי.
ההתרגשות הייתה בשיאה, עד כדי כך שלא שמתי לב שהוא בכלל לא בבית. רק כשהדלת נפתחה, נשאבתי חזרה למציאות.
יד חמה עוברת על הגב שלי, מורידה את ראשי מטה. מגע יציב, מלא ביטחון ורוגע. מכאן, הגוף שלי הופך לזירה של כאב, עונג ושיכרון חושים.
העור בוער, שילוב של חום ואש שנשארו לפעום אחרי כל הצלפה, ומיד אחריהם – מגע הקרח שהעביר עליי. הניגוד הזה, בין הלוהט לקפוא, שלח צמרמורת של עונג טהור שעברה לי בכל עמוד השדרה והרעידה את כולי.
הרגע בו התחתונים נקרעו מגופי עצר את נשמתי. הוא הקריב אותי שוב לקצה שכבר הגעתי אליו כמה פעמים, כולי רועדת מחוסר אונים.
כשהאישור שלו הגיע — אין משתווה לעוצמה, לשחרור ולגל האורגזמות שהתחיל להציף אותי.
כל מגע,
כל הצלפה,
כל חדירה.
כל הפתעה שלא העזתי בכלל לדמיין העיפה אותי גבוה יותר.
לא היה רגע אחד שהאור הירוק שינה את צבעו.
לא היה רגע שהוא לא קרא את גופי.
לא היה מרחק שלא יכולתי להגיע אליו.
ועוד נגיע...
