בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

טרקלין של שליטה

הטרקלין נפתח
___________________________
לפני 10 שנים. 21 בפברואר 2014 בשעה 22:10

הרי אתה משוחרר משוחרר משוחרר

 

אתה משוחרר מהקרבה

אתה משוחרר מהתאווה

אתה משוחרר מהכניעה

אתה משוחרר לדרכך

 

אתה משוחרר משימת הלב (המעיקה)

אתה משוחרר מהצורך לומר אמת לאמיתה

אתה משוחרר ללכת לדרכך

אתה משוחרר מדיווח ומכל השליטה

 

אתה רשאי להיות מנוצל על ידי כל שולטת צעצוע

אתה רשאי לתת לכל זונה בך לנגוע

אתה רשאי להעניק את זמנך וישבנך,

לכל גסת לב עם שוט בידה

 

אתה רשאי לדאוג לעצמך

בעצמך

 

משוחרר משוחרר משוחרר

 

Q שחררה אותך

 

לפני 10 שנים. 18 בספטמבר 2013 בשעה 9:29

שולט שסקרן לאחרונה

נעלם עם הנשלטת הקטנה.

 

אם זו טעות טכנית, אתה מוזמן

לפנות בהודעה אדומה

או טלפון לתאום הרפתקאה.

לפני 10 שנים. 11 ביוני 2013 בשעה 23:41

הוא שואל : "מה ישמח אותך"

הוא אומר : "אני כל כך רוצה לשמח אותך"

הוא מתבלבל : "לא עלה על דעתי איך לשמח אותך"

 

אז בא לי להזכיר לו שכאשר הוא רוצה הוא ממש יודע ... מה אותי משעשע

 

 או

מצוייר או מצולם והעיקר - צבעוני ושובב.

 

Q

לפני 10 שנים. 3 ביוני 2013 בשעה 9:01

יש רגעים של אינטימיות

שלגביהם מתאים להחריש

 

להזכר בתחושה, בקרבה, בעונג

 

להזכר,

להחריש,

ולחייך

 

Q

לפני 10 שנים. 1 ביוני 2013 בשעה 17:25

אני קוראת את הבלוג שלי

וניחוחות של ריגוש מציפים אותי.

 

נזכרת בחדר כחול,

בצחוק שלך כשהכאב היה גדול

בהתמסרות שלך ,

בישבן המאדים שלך

התרגשות שלך כשנגעת בי

ברטיבות שלי ששטפה אותך.

 

נזכרת בחיוכים הגדולים ובנינוחות כשיצאנו מהחדר הכחול , ובחיבוקים בכניסה לרכב.

 

נזכרת בהליכה אמש לאורך נמל תל אביב, ביד שלך מלטפת את היד שלי, משדרת חם, אהבה ותמיכה.

והחיוך שלי רחב לא פחות.

 

שפע של טעמים, במסעדה אחת.

לפני 11 שנים. 7 בנובמבר 2012 בשעה 2:58

הכחול דומם, נח על משכבו
הורוד רוטט ומחייך, כותב בין השורות ומעליהן

הרחק משם, במקלחת מעלת אדים
נרקמת תאווה לסשן צבעווני במיוחד

לפני 11 שנים. 7 באוקטובר 2012 בשעה 8:19

צעדים קטנים

מהססים

מסתובבים 

בין השורות של הבלוג שלי

 

לאחרונה, בכל יום

מופיעות עקבות ענין.

 

האם אתה סקרן?

האם אתה מבקר ביישן

המציץ ולא מעיז להתבטא?

או שמא  שליח של אובססיביות שלא יודעת שובע ,

נציג של צורך להתקרב ופחד להחשף?

 

מחייכת 

לפני 11 שנים. 31 באוגוסט 2012 בשעה 16:45

אנקדוטה 1

אני סוטרת על ישבנו. ומפעם לפעם על ישבנה.

הישבן שלו מאדים, הישבן שלה רך וחמים.

האדון שלה מביט בי ובאופן מתואם שנינו סוטרים לישבנו.

1.2.3... סטירה.

ישבנו מאדים. בלי תלונה.

 

אנקדוטה 2


היא שואלת את המסור שלי: "מה אתה רוצה?"

הוא עונה לה בחיוך: "אני רוצה מה שהאדונית שלי רוצה עבורי"

היא שואלת שוב: "אבל מה ההעדפה שלך?"

והוא עונה בנינוחות:"מה שהיא רוצה", ומחייך.

ואני יודעת שהוא מתכוון לכל מילה, ואני מחייכת, מרוצה.

 

אנקדוטה 3

בדרך הביתה אני אומרת

היו דברים שתכננתי ולא קרו

הוא מביט בי ואומר ... מה שיוצא אני מרוצה

 

אני מרוצה והמשך יבוא

 

לפני 11 שנים. 30 ביולי 2012 בשעה 19:24

תאוות מעוררת דמיון מתרוצצות בי

תאווה לשליטה באשה רכה
תאווה לשליטה לא מתפשרת במסור המיוחד שלי
תאווה ליצירת סצנה בה תענוגות רבים עוברים בין שלושה אנשים

חיוך עולה בי כשאני חושבת על מתיחת הגבולות שלו
קריצה עולה בי ביצירת עונג בלתי צפוי עבורה
שמחה עולה בי כשדמיון חסר גבולות מצית את אברי וערוותי בוערת והפיטמות מזדקפות

רכות עולה בי כשאני נזכרת בזעקות קטנות של תאווה שמשתחררות בהפתעה

אני אוהבת את התאווה
אני שמחה מחדוות החיים שעולה בי
אני משתוקקת לרגע המימוש.


האדונות גואה בי
הרכות מפנה את מקומה לקשיחות ותובענות
ובדמיון נרקמת עלילה.

אמממ


Q

לפני 11 שנים. 27 ביולי 2012 בשעה 16:45


גם הבוקר התעוררתי עם מצב רוח של לונה פארק.
שמחה מהולה בתאוות חיים וחרמנות מתוקה.
הבוקר אכן התחיל בעונג גדול ושלוליות מענגות.

זה הזמן להציע לי הצעות
זה הזמן לנסות לפתות אותי לחגיגה תוססת.

הצעה מפתה תזכה להתייחסות.


בחיוך רחב, Q