סופרפוזיציה

סוערת בצורך לאדון.

הערב, בעודי נוגסת מלוא הפה בקאפקייפ שוקולד עם קצפת ונוגט, הרהרתי בצער כמה אני מתגעגעת לתקופות האדון שלי, להגבלות שלי. כשהכל מותר ופרוץ, שום דבר כבר לא כיף...

פתאום תפסה אותי תחושת בדידות גדולה ועצומה, חובקת כל. זה רגע כ ז ה בחיים. 

השאלה: "מה א ת רוצה", מעוררת בי בכי. אני כל כך רגילה לקחת בחשבון מה האחר רוצה. אני כל כך רגילה לכך שזה מה שמצופה ממני.

אני מתחילה לחשוב שזה הגבר שאני צריכה באמת. גבר ששואל אותי: "מה א ת רוצה?"

יש משפט אחד שגברים מאוד אוהבים לשמוע: "אתה הקובע". 

ככל שאני מתרגזת יותר כך אני מגורה יותר. ובמילים אחרות: הכנעה מעלה אותי באש. אני זקוקה להיות מוכנעת. לא בתוקפנות. בתיחכום שעוקף לי את כל ההגנות, שמשאיר אותי עירומה וגורם לי להבין שאין לי כל ברירה אחרת. נוצחתי בידי מישהו חזק ממני. 

לדברים שאני מרגישה שרק שולט יכול לתת לי.

אני רעבה לתשוקה שלו ליצור אותי, את החוויה שלי, לעצב את עולמי, ולו לפרק זמן מוגבל. 

מכורה לכניסה הזאת למוח, לתחושה שהוא בתוכי, לא רק בגוף, גם בנפש ובמוח.

אני מתגעגעת לאדון. 

הוא לצאת מהמשרד באמצע יום מטורף, שכולם בו עצבנים וקליינטים צועקים, לשבת על הספסל מחוץ למשרד מחובקת עם חברה, ולהרגיש קרוב. 

מישהו פעם אמר לי שהוא כותב בבלוג כדי לעזור לעצמו להבין דברים.

אני לא. אני מצלמת. מצלמת רסיסי רגעים, מחשבות, תחושות, דברים שהיו לי משמעותיים באיזשהו אופן. מצלמת כי כך אני נושאת אותם איתי עוד רגע אחד נוסף, מפנימה אותם. 

הנה רגע כזה: אני במסיבה. האחראי על הכיבוד מבקש פותחן לקופסת שימורים. המארח מסתער פנימה עם חרב סמוראים מאיימת למראה ושואל: "זה יעזור"? 

אני נרתעת בבהלה, חציה מדומה, ומרטיבה קצת. 

שעה ומשהו מאוחר יותר, אני מלטפת את חרב הסמוראים על השולחן. המארח מסביר לי שיש לו עוד כמה חרבות וסכינים בבית, ועוד "כל מיני דברים". אני בולעת רוק, תוהה אם הוא בדס"מי או סתם פסיכופט. "אני ממש ממש אוהבת סכינים", אני אומרת לו, בעודי ממשיכה ללטף את הלהב. "בקטע מסוכן". 

מישהו בא ולוקח אותו לעזור לו במשהו, ואני נשארת, וחצי תאוותי בידי. כלומר- על השולחן. 

לא נשוי. יש פה המון נשואים. ולא ביחסים פתוחים. 

אני לא מחפשת רק פה, אני מחפשת אותו בכל מקום שאני עשויה למצוא אותו. ואין לי רשימת מכולת. כשאני אמצא מישהו שנוח לי איתו (גם אם הוא מטריף אותי מתשוקה), אני אדע. 

אבל אני מחפשת.