סתם מילים

אני כ"כ רוצה אותה,
והייתי נותן הרבה כדי להפסיק לרצות,
כמו שהייתי נותן הרבה כדי לקבל אותה,
כמו שהייתי נותן הכל כדי שהיא תרצה אותי גם.

הייתי עושה בשבילה הכל, כל דבר,
הייתי מגשים לה כל חלום,נותן לה כל מה שהיא רוצה,
לו רק היתה רוצה דברים אחרים...

כולי שקוע בלימודים והיום גיליתי:
אין שמיים כחולים ואין ים כחול.
תבדקו בויקי,
לשמיים אין צבע,אלא יש אפקט: Rayleigh scattering,
http://en.wikipedia.org/wiki/Rayleigh_scattering
נוסחה קטנה, כמה סינוסים וכמה קוסינוסים ואתה מגלה שלשמיים אין צבע.
זה מה שהיום גיליתי כשלמדתי:
אין שמיים כחולים.
וצבע הים?
השתקפות השמיים? עוד אפקט?
כבר לא נראה לי שיש שם ים בכלל.

הדבר הכי מעצבן בבלוגיה בכלוב זה כשמישהו עושה post של שיר,
גם ככה אף אחד לא מתאמץ לקורא את המילים או מבין אותם כמו המדביק.
המקרה הזה הוא לא יוצא דופן, אני קצת מתבזה אבל מאז ההופעה אני לא מפסיק לשמוע אותו.
תורידו ותשמעו:


Good Enough\Evanescence

Under your spell again
I can't say no to you
crave my heart and its bleeding in your hand
I can't say no to you

Shouldn't have let you torture me so sweetly
now I can't let go of this dream
I can't breathe but I feel

Good enough
I feel good enough for you

Drink up sweet decadence
I can't say no to you
and I've completely lost myself and I don't mind
I can't say no to you

Shouldn't have let you conquer me completely
now I can't let go of this dream
can't believe that I feel

Good enough
I feel good enough
its been such a long time coming, but I feel good

and I'm still waiting for the rain to fall
pour real life down on me
cause I can't hold on to anything this good
enough
am I good enough
for you to love me too?

so take care what you ask of me
cause I can't say no

אני לא מצליח ללמוד, אני מנסה להתרכז בחומר ואני כל הזמן חושב עליה(ותאמינו לי שהקשר בינה למשוואות דיפרנציאליות חלקיות הוא מקרי בהחלט).

אוי(לקרוא בנימה פולנית), אני במצב קשה.
לפני שבוע כל פעם ששמעתי את ברדיו הלהקה האהובה עליה חשבתי עליה.
החלטתי שאסור שהלהקה הזו תזכיר לי אותה, ניסיתי לחשוב על דברים אחרים וה-over התכחשות הזו לא עזרה:
עכשיו כל מוזיקה בכלל מזכירה לי אותה. 😄

מאיפה מגיעים הדכאונות האלו?
וההרגשה הזו שאני לבד במערכה, לא יכול לשתף אף אחד והיחיד שאוכל מזה סרטים.

בכלל לאחרונה נראה כאילו כולם מסביבי מאושרים, איפה משיגים את הכדורים הכחולים סגולים שכולם מנשנשים מהם?
ומתי, מתי זה(היא) תפסיק לכאוב לי?

הייתי היום אצל ר,
"ראינו" סרט, ז"א נשכבנו על הספה לראות סרט, חיבקתי אותה מאחור ומשלב מסויים רק ליטפתי ונישקתי אותה בלי שליטה.

אני נמשך אליה פיזית (כנראה נובע מהסיבה שאני גבר חרמן) אבל זה ממש לא מספיק.
מגעיל להגיד אבל היא "לא מספיק טובה בשבילי", וכשזה נגמר אני ממש מתחרט על זה.

היום ניסיתי לעודד אותה יותר ללטף ולחמם אותי ולהשאיר אותי חם בלי לגרום לי לגמור.
נתתי לה רמזים שהעולם הונילי שלה יכול להכיל.
היא דיי התלהבה ממה שקרה ובשלב מסויים גם שינתה את צורת הדיבור שלה ותפסה קצת יותר ביטחון. מה שכמובן היה כיף.

כשזה נגמר הבנתי שאני הולך שם על חבל דק מאוד,
אם היא תקלוט אותי, ותבין עד כמה הדברים האלו משפיעים עלי, יהיה לי קשה מאוד לצאת מזה.
אם נוגעים בי במקומות הנכונים או אפילו אומרים לי את המילים הנכונות אני האחרון שיכול להגיד לא.
במיוחד עכשיו שאני מחפש מלכה שתחזיק אותי קצר.
היא תנצל את זה ואני אכנס איתה לקשר ארוך שאני לא ממש מעוניין בו ורק אלוהים יודע איך אני אצא ממנו.

מפחיד.
אסור לי לבוא אליה ככה יותר!
מזל שיש עכשיו את התקופת מבחנים, יש לי תירוץ לא להגיע.

באסה, אין לי כוח לפגוע באנשים, למה אני כזה דפוק?

ב-26 שנים האחרונות הספקתי להבין שרובן שרוטות.(לא כולל את תושבות הכלוב, כמובן)
אלוהים יודע כמה פעמים שמעתי שאני לא מספיק אסרטיבי עם בחורה.
"בחורות אוהבות גברים אסרטיביים",
וכמה פעמים נוכחתי לדעת שזה כנראה נכון,
כאילו מוטמע עמוק בתוך הגנים שלכן (אולי האסרטיביות מגלה לכן שהבחור יצליח, במה שהיה פעם מאבקים אבולוציונים, הישרדות, - למרות שהיום אני דיי מצליח גם בלי).
וכך יוצא שהבחורים החמודים (כמוני ), בעלי אופי של "רוצים לרצות(to please)" נאלצים להסתכל על כל הערסים זוכים בבחורות היפות כשהנחמה היחידה היא הידיעה ששנה אחרי שהם יתחתנו הם יתגרשו כי הוא יעיף לה קרוקס לפנים ובכלל היא תבין שלא כיף שזורקים עליה זיין.
*מעניין אם אני עושה את אותה הטעות עם הבנות שאני מחפש...(אני צריך לחשוב על זה)

אני צריך למצוא דרך להפסיק להתנצל על האופי שלי,
צריך דרך להגיע לבנות שמחפשות "בעל על ארבע", מישהו שייפנק אותן ויעשה בשבילן הכל.

למה אני פתאום מתבכיין?:
אהה, כי שלחתי כאן מייל, למישהי שלא הייתי צריך לשלוח, ושוב מצאתי את עצמי מתנצל ומגונן על האופי שלי.

נלחצתי לפינה,
"נאלצתי" להגדיר את עצמי בצורה מאוד סגורה, מאוד מדוייקת, הכל כדי להמנע כבר מהמיילים של:
"נראה שעדיין לא נסגרת על עצמך","אני מחפשת XY ונראה שבהגדרה אתה אינך"...

ועכשיו שהגדרת את עצמי כ"כ במדוייק, נפלתי לגדר שכולם נופלים בה,
לגדר שאף אחד לא יכול לראות מעבר לה.
מגודר בלי פתח יציאה.

מגיע לי!

אתמול היתה השיחה הראשונה שלי עם שולטת בכלוב.
אחת המלכות השוות פה...
חוסר הנסיון שלי עלה כבעיה, לא ממש הפתעה...
היא הציעה לי כן לחפש סשנים מזדמנים,
אין מה לעשות, הבחורה צודקת, כנראה שזו הדרך היחידה לשבור את המעגל...

עכשיו אתחיל לשלם על אותן מלכות מבוגרות וכו' (שלא התאימו לי לקשר) שסיננתי.
בכ"מ הלימודים צוברים תאוצה, המבחנים מתחילים, אין לי זמן לנשום ובטח שאין לי זמן להשקיע עכשיו במלכה.
אני לא רוצה ליפול כי אני לא יכול להשקיע בה בגלל עבודה או מבחן.
אין מצב, נחכה 3 שבועות.
זה לא שווה כלום אם היא לא באמת קודמת לכל...

שוב זה כואב,
כואב בלי הפסקה,
השם שלה, לא מפסיק לדפוק לי בראש.
נוסע ברכבת ו"עדן עדן עדן...",
מנסה ללמוד ו"עדן עדן עדן(השם האמיתי שמור במערכת)" זה כל מה שאני שומע.

למה אני לא מתרחק?, ואיפה זה מספיק רחוק?
מתי כבר יפסיק לכאוב? כי עכשיו זה כואב רצוף,
כל דקה שהיא לא מתקשרת,
כל רגע שהיא לא מתוודה בפני על "אהבתה".
אני נשרף בפנים.
למה אני כזה דפוק? איפה מנגנוני ההגנה שלי?
מה פתאום אני מתאהב במישהי שלא אוהבת אותי חזרה?
ולמה אני לא מפסיק לאבד תקווה? למה אני חופר ומפרש ומפנטז שאולי זה עוד יקרה והיא תשנה את דעתה.

אופפפפפפפף.
שזה יגמר כבר!
שזה יעבור, אחרת... אחרת לא ישאר בי משהו שיכול לאהוב...