bleeding heart

המחשבות רודפות אותי הלילה

זה לילה לא שקט וכרגע רק בא לי לצאת החוצה ולהסתכל על הירח ואיכשהו להתנקות

סשן אכזרי לאור הירח כנראה היה עושה טוב כרגע

שלאור כל מיני תמונות שצילמתי את עצמי בימים האחרונים...

התחלתי לאהוב את הציצים שלי

הגהנום לא קפא, נכון?

* שוקלת לשים כאן תמונה

אז אני חושבת שסיימתי לכתוב כרגע את המצגת שאני מעבירה ביום ראשון בלימודים על בירוקרטיה בעסקים

מחר אני אעשה עוד איזו שעה על למצוא תמונות (או ליתר דיוק להכין תמונות בAI)

הצגתי בפני לוקי את הדברים, הוא אהב את המצגת וגם נתן עוד כל מיני הערות שלא חשבתי עליהן

ובכל זאת בירוקרטיה זה העולם שלי, אני עושה את זה מגיל 15

אז למה אני כל כך חוששת?

"זונה מטונפת ומדהימה שלי"

"חור"

"שרמוטה מלוכלכת ויפה שלי"

"כלבה מושתנת" (למרות שאני בכלל פנתרה)

"אסלה"

"פנתרה זנותית"

וכל כך הרבה צירופים עם השם שלי (לא לונה ולא של המכלול, אלא ספיציפית שלי)

אני חושבת שאחד הדברים שכנראה הכי עושים לי את זה (מבחינת חרמנות ומבחינת רגשות) זה כינויים מיוחדים שנותנים לי

זה משהו שתמיד נשמר אצלי.

*כמו כן, בטוח יש עוד הרבה מילים ומשפטים שאני סתם לא חושבת עליהם כרגע ושעדיין יחרמנו לי את הצורה

הייתי צריכה את הטיפול היום, לשחרר קצת דברים

מסתבר שהיא חושבת שאני ממש מתקדמת אבל כן הערכנו את הטיפול בשנה נוספת

פגישה הבאה אנחנו נעבוד על מטרות, אמרתי לה שאני רוצה לעבוד על להתמודד בצורה יותר טובה עם חוסר ודאות, או כהגדרתי "לחיות בשלום עם חוסר הודאות"

דבר נוסף שאני רוצה לעבוד עליו זה הנושא של הראייה המעוותת שלי על עצמי, זה פשוט ממשיך להוריד אותי למטה

ההסתכלות הזאת על עצמי ככישלון, עצלנית, מפונקת, מעמידה פנים... זה מעכב אותי

דיברתי איתה היום סוף סוף על הפחדים לגבי העסק

מה אם אני לא טובה מספיק?

מה אם אני לוקחת על עצמי התחייבות שאני לא אהיה מסוגלת לעמוד בה?

מה אני אעשה אם יהיו לי מצבי קריסה? הרי עכשיו הייתי מושבתת איזה שמונה ימים ואפילו היום עדיין לא חזרתי לעצמי

מה אם אני אאכזב א.נשים ולא אהיה מסוגלת באמת לעשות עבורם.ן את שירותי הבירוקרטיה?

כל זה מפחיד אותי, ממש ואני פשוט לא מדברת על זה

אז היום פתחתי את הנושא הזה מולה ומול מדריך השיקום שלי

לפני כמה ימים דיברתי על זה עם ג'סטין

קיבלתי תוקף לרגשות שלי והמדריך שלי גם אמר שהוא היה דואג אם לא היו לי את הפחדים האלה

המטפלת שלי אמרה שזה אנושי ושיש כאן גם את תסמונת המתחזה - כשמרגישים שלא באמת טובים במה שעושים למרות מה שא.נשים מסביב אומרים.ות

אני מקווה שאני באמת טובה מספיק.

הם כל כך overrated בעיניי

אני נחה ולא זזה מהמיטה כבר איזה 8 ימים ואני עדיין חיובית לקורונה ועדיין חווה תסמינים שלה

נשבר לי מהשיט הזה.

בנוסף לזה, אני ממשיכה לרדת במשקל ואני ממש לא בטוחה שזה מהסיבות הנכונות :/

משקל נוכחי: 69.3

משקל מקורי: 116

* החזה נהיה רק קצת קטן יותר, אני דווקא רוצה שהוא יקטן עוד

עם כל זה שאני חולה ועדיין כשאני עוצמת את העיניים אני מדמיינת את עצמי על הברכיים מולך

משמשת כקנבס לבן עבורך

מחכה שתצבע אותי בצבעים שתרצה

עד ששנינו נוכל להגיע לפורקן הזה שגם אתה וגם אני צריכים

אני עדיין מרגישה כאילו טרקטור, מטוס, משאית ורכבת נסעו עלי

נטשתי את הזום באמצע יום הלימודים ואני מרגישה חרא

אני עדיין חולה???

לא זזתי מהמיטה, ישנתי כמה שאני יכולה ואיכשהו אני עדיין חולה

אין לי מושג איך אני הולכת להתרכז היום בשיעורים

לפחות לוקי לא נדבק