לפני רבע שעה ביליתי בהקלטה שלי חולה ומוציאה המון עצבים
זה כמובן רק החריף את הרגשת "אני חולה, עזבו אותי באמא שלכם"
ואני מותשת ברמות אחרות
הלוחמת דיברה דרכי ואני צעקתי את מה שהיא אמרה
חוסר צדק, משהו כזה תמיד שיגע אותה והיום זה משגע אותי
.
בימים האחרונים אני תוהה עם עצמי אם אני רוצה לצאת גם מהארון הזה ואולי באמת הגיע הזמן
אין לי ריבוי אישיות אבל מסתבר שבשביל הגנה עצמית נוצרו אצלי חלקים שבעצם מרכיבים את המכלול שהוא כולם.
לכל אחד.ת יש שם, תפקיד, חיה וצבע.
אז למשל אני הערפדית מכשפה - קטלינה
יש את הלוחמת - קרולינה
הדרואיד - אליאן (הוא הבחור)
השורדת - רוג
המרפאת - פניקס
האישה עם החמלה - סייגן
ויש עוד 4 (למיטב זכרוני)
הזיכרון לא נעלם, יש תקשורת מלאה במוח (אני אפילו לא יודעת איך להסביר את זה), אני רק יודעת שזה מנגנון הגנה שנוצר בשביל להתמודד עם כל השיט שעברנו
בגלל זה הרבה מהפוסטים שלי, לשון הפניה הופכה ל"אנחנו"
לרוב, אני (המכשפה ערפדית), נמצאת בחוץ
* ותודה לזאת שנתנה את ההשראה לפוסט הזה והדחיפה האחרונה של לצאת מהארון האחרון שנשאר לי
