יומן מסע

מרוב המחשבה על .... החרמנות רק גברה יותר ומי יכל לחשוב על ללכת לישון
לבסוף הלכתי לישון כדי שגם אתעורר בבוקר מוקדם לעבודה
נשכבתי במיטה והייתי אמורה לדמיין שוב את מה שיהיה לא רק ע"י דימיון אלא מעט כמה שיותר דומה גם בפיזי.פרסתי את גפיי לצידי המיטה בצורה מתוחה מאוד,שמתי כריות מתחת לאגן שייתן את האשליה שזה מורם באויר הויברטור נדחף.
כל המתיחה הזו הרגשתי גם איך סימני הסכין מתמתחים ומידה קטנה של כאב הופיעה,אה כן ושמתי אטבים על הפטמות.
אוחחחחחחחח איך שהייתי מגורה,כל הסיטואציה ועוד הדמיון איך הוא נוגע לא נוגע כל פעם בחלק אחר בגוף הוציאה אותי מדעתי ורציתי כמובן לזוז אך היה אסור לי כי אני כאילו קשורה וזה היה מתסכל אך גירה עוד יותר.דימיינתי איך הוא מלקק את אוזני כי יודע שזה מטריף אותי ניסיתי לפתח שיחה על מה אני רוצה לדבר איתו (גם לפני) אבל החרמנות הקשה מפריעה לי לחשוב על משהו אחר.ראיתי את המאסטר מנסה לפתח את השיחה לא זוכרת על מה אך זוכרת שלא יכולתי להתרכז ולענות אך הוא התעקש ואני רק רציתי לצלול לי לתוך העולם והבועה המדהימה שלי.לא המשיך אך בשלב מסויים הרגשתי שעוד קצת רק מעט ואני אגמור אז הפסקתי למרות הקושי כי הרי לא מפרה את דברי המאסטר.
איכשהו כנראה גם העייפות שברה אותי ונרדמתי לא מאמינה שלפני השעה שתיים בלילה ובשעה חמש החרמנות העירה אותי.וכמובן התחלתי לדמיין ומה אגיד הנשימה שלי נגמרה.
כבר רציתי לאונן אך אסור אז החלטתי שלשכב לא יכולה כי אז החרמנות תגמור אותי אז אמרתי שאעשה משהו מועיל והתחלתי לסדר את החדר.
מסדרת והראש חושב על .... לא יכולה לחשוב על משהו אחר מלבד זה וחושבת לעצמי עד מתי הוא ישאיר אותי כך ומקווה שלא הרבה כי בטח אטפס על הקירות ועשן יצא מכל החורים.
האויר נגמר לי מרוב ההתרגשות והציפיה וחייבת לנשום במודע ועמוק כדי לתפקד ולהכניס מעט שפיות.פעם ראשונה שמגיעה לרמה כזו של חרמנות כי עד היום תמיד המאסטר לא הגביל בגלל התאבון הגדול שלי אז למישהי עם תאבון גדול להתאפק ועוד כל הזמן לחשוב על מה יהיה זה מאוד מאוד קשה, אבל גם כיף גדול עם ציפיה עוד יותר גדולה לתוצאה של זה.
אז עוד מעט יום העבודה מתחיל לו בתקווה שאצליח לעבוד ושיעבור מהר
אז שיהיה יום מדהים לכולם