אני עומדת מול הראי, מסתכלת על הילדה שמולי ולא מאמינה שזו באמת אני, אני לא מזהה את עצמי בילדה החמודה הזו, אני מסרבת להאמין שאני – זו היא. מדליקה נרות יוצרת מעגל מושלם ומתיישבת בתוכו. חשבון נפש קטן עם עצמי הכי חשוב זה לא לשקר לעצמי מי אני באמת. עשו לי דברים טובים העניקו לי אושר ואני עם הידיים שלי דחיתי אותו יותר ויותר רחוק. כמה חבל כי היום אני סוף סוף קיבלתי את מה שרציתי לקבל אתמול – את הלבד שלי עם עצמי בשקט. וכמו לוחם שאין לו במי להילחם יותר אני מגלה שלא טוב לי הלבד הזה, הוא מפחיד אותי כי לא נתתי להתקרב אליי לאף אחד כולל אותי. מפחיד אותי לגלות מי אני, למרות זאת ממשיכה לחפור בתוך הנשמה של עצמי להוציא ממנה תשובות לשאלות שלא יכולה לנסח ועדיין כלום.
תמיד ידעתי שאני שונה, יותר מידי שונה, רוב אנשים משעממים אותי ואני מאבדת עניין מהר מאוד, ככה זה היה תמיד ב"ס, צבא, עבודה, חברים, הורים – אף אחד לא מבין אותי ולא יודע מי אני. כולם מסתפקים במסיכה שנתתי להם לראות. אתה היחיד שניסה ונכשל אבל שלא תחשוב שזה היה בגללך, לא זו אני – לא נתתי ולא אתן. אתה קורא אותי כי אתה פה וקורא את כולם, סביר להניח שכבר שכחת מי אני מזמן כבר לא בקשר ואני, עדיין חושבת על הפשלה שעשיתי איתך. הכי עצוב לי שאני לא מצטערת עליה על הטעות הזאת, אני אמורה.
תקופה חדשה מתחילה בחיי גיליתי בי דברים חדשים, גיליתי שאני גם כמוך אוהבת כאב ולהכאיב אז באתי למקום בו קראת הבית שלך פעם. אתה עדיין כאן ואני עכשיו גם כאן. לא יודעת אם אני פה בגללך או בגללי.
יושבת במעגל מושלם של נרות שחורות. חושבת על זה כמה חושבים שאני מושלמת וכמה אני לא.
חושבת ומשוחחת עם עצמי
תקופה חדשה
לפני 17 שנים. 24 ביולי 2007 בשעה 16:56