סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Merces Letifer

La Mano Sinistra Di Dio

Lasciate ogni speranza, voi ch'intrate

פשוט אל
אל תגיבו
אל תקראו
אל תכנסו
פשוט אל....

"איזה כוח היה לגיהינום לו האסורים בו לא יכלו לחלום על גן-עדן" ניל גיימן
לפני שבוע. 15 בינו׳ 2022, 2:25

או:

איך למדתי יותר להנות ופחות לסבול.

אז כן כן

גם אני הגעתי למצב הזה, הזדקנתי עוד שנה עברה ובהיתי במראה.

''פאק אני 42 ועוד חי...

ססאמק עד מתי''

לו רק ידעתי ולו רק הבנתי.

כי הקטנה זו המקבילה שלי הכינה לי הפתעה.

( לא יא נושכי ירקות, לא כזה, אחר)

הפתעה כן

מזימה רקחה היא לי.

ואני מה נקרא שונא מתנות יחיה

והורג הפתעות ( תשלימו את החרוז אני שיכור כרגע)

בקיצור מפה לשם אמרה מסעדה הראתה שובר.

נו נפלא מסעדה

בשר, יין , נשים ואנשים.

ערב נעים של יום שישי, ככה ביני לביני נהניתי.

הערב מגיע מתקלח מתכונן נוסעים יושבים בקיצור כל הגישפט.

והקטנה בי מביטה כולה חיוך וניצוצות,

ואני מה אני? מה אני חשדינסט?

מוציאה היא מעטפה

אני בטוח כי מדובר בשובר לקניה

ספרים

בגדים

אולי יין

אולי אוכל

פותח

דף מקופל לארבע

בוהה ותוהה

די

לא מאמין

פאק מי פאק מיי לייף

הופעה

הקטנה ואנכי

הערב

שורה מרכזית

עין בעין

אצל נסיך היהודים

מלך 420

קיסר הסולנים

האיש שימצוץ לקטורזה

חובב הכפכפים הרטובים

יונתן פאקינג ברק.

תראו תקשיבו

באמת שאותי קשה לרגש.

וזה לא כי אני כזה אנטיפאת (טוב נו אולי קצת... בסדר בסדר אנטיפאת אחושרמוטה , אבל לא קראתם את זה כאן)

אבל הכרטיסים הוי הכרטיסים

חשו ואני הערב אצל יהונתן

פשוט לכו

באמת עלי

ואם אתם סאחים או סתם לא אוהבים אותו זה בסדר.

אבל בחייאת לפחות תדעו מי זה.

אגב

החוסר קוהרנטיות או ההומור זה מעייפות אושר ושמחה.

שייש לי כזו שותפה לחיים שיודעת ומכירה אותי כל כך טוב.

תודה בייב

על מי ומה שאת

ודאגת ליום הולדת הכי טוב שהיה לי בעשור הזה.

אוהב אותך.

נ.ב

לכו תראו את יהונתן ברק.

 

לפני חודשיים. 26 בנוב׳ 2021, 16:35

משהו לריאות - צ'ק

משהו לכבד - צ'ק

משהו ללבלב - צ'ק

משהו לעלות לחץ דם - צ'ק

משהו לקיבה - צ'ק

משהו למח - דאבל צ'ק...

סופ"ש רגוע

 

לפני 3 חודשים. 23 באוק׳ 2021, 19:29

היא הג'ירסקופ המנטאלי שלי.

ששומר אותי מאונך.

היא הבועת פלס שלי ששומרת אותי מאוזן.

היא קו אנך מרכזי הנמתח מתוכי אלי הפנים.

הספיגה שלה עם החיוך.

ההבנה עם העיניים ותהייה עם שפתיים.

כשלתוכי היא מתחפרת מגנה ומגוננת.

מתוך תבונה שלעיתים יסודות שמזדעזעים

הנם חלק משלד איתן שנבנה יחדיו.

אני איתה שלה כמו שהיא איתי שלי.

פאק אם רק הייתם מבינים כמה אני אוהב את הקטנה שלי.

וכמה קטנה ככה היא אין סופית ברגש ובאהבה.

 

 

לפני 9 חודשים. 25 באפר׳ 2021, 23:59

מוקדש לאהובתי...

מוזמנות לשתף ולהוסיף תמונות.

לפני 9 חודשים. 21 באפר׳ 2021, 7:21

שלושת הרבנים והרבה עמדו רוטטים ונרגשים.

''גש נא הלום'' קרא בקול רייבה הירש..

והמועמד ניגש חיוור כסיד 

הרביעיה קופצת וףבולעת נושכת ומתנשפת 

ואת הקיגל שלו 

אליהם שואבת.

אמממ...

''טעם מבית סבא'' קובע שוורצע כהן

אכן יש פה נגיעות אוריינטליות של כלום אומר האדמו"ר לבית המזרח הרחוק...

עיניה של הרבה בוהות ודומעות שפתתה התחתונה רועדת  ולוחשת תפילה רכה רכה...

בעוד רייבה הירש הבולס ונוגס אפוף אדי קיגל

בוחן מבעד משקפיו המעורבים

ואומר:

ריגשת

הטעמים האפורים עם נגיעות הכלום, מחזירות אותי אל עבר אין סופי.

''מיכאלה את מרגישה את העקיצות הקלה?''

''אכן כך אכן כך'' אומרת היא.

''אני מרגישה אפופה

זה פשוט הטעם מאז

אכן חן חן לך שהחזרת אותנו לתאי הגז...''

 

  

 

לפני 9 חודשים. 7 באפר׳ 2021, 22:58

אז למה היא?

כי בעצם למה לא?

כי יש משהו משלים בה.

משהו שזה לא עניין של מעצים.

אלא משלים.

ההבנה והאהבה.

העין הבוחנת והסבלנות והסובלנות. 

היד העוטפת ומגוננת. 

החיוך המרגיע

והבנה

הבנה שהיא כאן 

כאן בשבילי

כולה שלי

כולה בשבילי

מוכנה ומזומנה.

 נס קטן שמופיע

אדם (או  חוה )

שתמיד מפתיע בהכלתו

במחשבתו.

ובתבונתו.

בדרך כלל אין לי יותר מדי מה ללמוד מאנשים אחרים.

אבל איתה זה כל פעם יום לימודים שיעור או תבונה.

 

 

לפני 10 חודשים. 27 במרץ 2021, 13:48

אז ככה.

בעקבות דיון/שיג ושיח.

אנוכי פונה בזאת ל'''''חכמת ההמונים'''''.

הנידון:

אם בשבילי פינוק זה אוכל טוב ושינה.

ובשבילה פינוק זה סקס וסשנים.

ובהינתן שייש די זמן רק לאחד מהם.

מה עושים?

בברכה ההנהלה.

 

 

 

 

 

 

 

לפני 10 חודשים. 14 במרץ 2021, 15:38

פוסט זה מוקדש לקטנה 

שעברנו ביחד שנה..

הפוסט לוקה בשמאלציות וסכריניות 

(הייתי אומר לכם זדיינו אבל עצם המחשבה שאתם עלולים להתרבות מעבירה בי התקף חררה).

אז עברה שנה

היא שמן אני מים או ההפך זה לא כזה עקרוני.

אבל מה שבטוח שניננו עושים ביחד אמולסיה.

עם ההבחנות שלה

והשגעונות שלי.

וההפך...

הזרימה שייש והויכוחים. 

ולמרות הכל לומדים מתבגרים ומתגברים.

היא מלמדת אותי לסשן.

אני מלמד אותה לנשום.

היא מעבירה אותי בשגעון

אבל מכילה את הטרוף שלי.

היא בוחנת ואוהבת.

ומה שמהמם זה שאין בה פחד רק הכלה 

הבנה

שכל דבר קשה עובר

ואמונה ששנינו ביחד נתגבר.

עברנו שנת קורונה 

נעבור עוד כמה שנים.

הצעתי לה כבר איתי להזדקן.

והיא...

היא אמרה לי קיין...

על זה נאמר: אמרו קיין לזקן.

(החרוזים של ממש מחורבנים אבל ככה זה כשמזדקנים)

אגב אם את קוראת את זה בייב

נראה לי שהתבלבלנו בשיניים התותבות. 

לפני שנה. 21 בדצמ׳ 2020, 9:31

יש משהו מתעתע בזכרון.

יש דברים שמחייכים.

יש מעצבים.

ויש מתעתעים.

עוגיות מלבה תמיד יזכירו לי תחילת יום בקמניה. 

קפה

סיגריה 

עוגיה.

קבלת דוחות.

ותחילת פעילות.

ריח של אבש''ש וסולר.

ריח מטווחים ותקווה לחדרים חמים.

צליל של כפית בכוס זכוכית מזכיר לי חבר.

רעש של חיכוך מדים מזכיר לי תנועה בכפר.

כניסה לבית עם ריח של קפה ותבלינים. 

חיוורון

מזכיר לי סוף פעילות.

כשהמתח נפרק. 

והשמש עולה.

סיגריה נדלקת.

צליל של כפית בכוס קפה.

עוד עוגיה נכנסת.

 

 

 

 

לפני שנה. 21 בדצמ׳ 2020, 9:21

כילד אהבתי חורף.

שלוליות  שלשולים שוקו חם.

אמא במטבח מכינה דגים מטוגנים.

ריחות טעמים ומטעמים. 

התבגרתי

היום חורף זה לא שנאה וזה לא אהבה.

זו רק עוד עונה.

שמורגשת במפרקים.

ומחזירה ללילות חשוכים.

זכרון למשל לחורף בחברון שהשירותים במרחק 2 מטרים.

והרוח בחוץ נושבת על 80.

וקר 

קור קפוא 

שאפילו המפזר חום לא עוזר.

של התחפרות בשקש.

ותהייה האם אעבור את ה70 מטרים לחדר אוכל בלי לקפוא. 

ריחות של סולר טלק וזיעה מזכירים לי ימ''ח שנפתח.

ריח של התרגשות ומתח.

וקור.   

שלא משנה כמה דוחפים תה מתוק.

לא עוזר.

לילות של סיגריות עד שמתפתחות דלקות בסינוסים.  

וקור פשוט קור דפוק שמוצץ מהרגליים כל טיפת חום.

כשבראש המחשבה שאין מחשבה.

רק קר.

הסתכלות באמר''ל חושפת רק חושך.

ומבט לשמיים נטולי עננים....

חושפת שני דברים.

אין סוף כוכבים.

והבנה

אין עננים יש קור.

קור רע וחושך.

באמת שפעם אהבתי חורף.

היום זה אזור נוחות לשמיכה ומשקה חם. 

אבל שם זו היתה רק תפילה.

הזכרונות של הקור מתערבלים ומתערסלים בין תעסוקה לשירות סדיר.

לחשוב שפעם הייתי יותר חסין.

היום זה רק הרגליים לא סובלות.

ובלב מין הרגשה אולי תפילה אולי תהיה.

על כאלה ששם.

בקור.

שרק מחכים שהוא יעבור.