ובכן מה!

1. לבחור משוררת לאומית

יד שמאל נסגרת על הצוואר שלך, מצמידה אותך לקיר
סטירה מדוייקת
מספיק אחת
...
עכשיו בואי נדבר

כבר לא ברור לי מי צריך להביא אלה
את, כי את עצבנית,
אני, כי את עקשנית.
אבל בכל מקרה אני אפרק אותך כשנפגש.

עובר כל בוקר ליד עץ המנגו שלי. לפי הפריחה, תהיה השנה כמות פרי מטורפת, כמו שהוא רגיל ואמור.
רק בשנה אחת, האחרונה, הוא פספס. לא היה במיטבו, חלה כמעט ומת. הציעו לי לכרות אותו ולשכוח ממנו.
רגע לפני שנגזר עליו לחזור לעפר ושבבים הלכתי על טיפול אגרסיבי, ריסטארט מושלם.

בשנה אחת שלנו נתת לי הכל ואפילו מנגו משובח לא הצלחתי להביא לך. כרגע נראה שאת מפספסת את השינוי.
הרבה בולשיט יפה נאמר על לטעות ולסלוח ואנושי. לא מצליח לזכור מה אומרים על הזדמנות שניה, אולי בעצם
לא אומרים. אולי כבר לא מקובל להאמין בהזדמנות שניה?

טעיתי, לא מבקש שתסלחי ולא חושב שתשכחי, רק שאני לא מתכוון לוותר על תיקון.

בקיץ הוא יתן פרי ואת איפה תהיי?

קשר היררכי לתמיד
כנות טוטאלית
נאמנות טוטאלית
קשר שבו אנחנו מעדיפים הקשבה ותקשורת על פני חוקים

ולכן נגזר ש
אנחנו שמים כנות טוטאלית כערך עליון ולכן אומרים הכל והכי מייד שאפשר
כשמשהו לא ברור מתעקשים להבין ומהצד השני מתעקשים להסביר
תהיה לנו מילת בטחון רגשית/תקשורתית (שפעם סירבתי לה)
כדי שזה יהיה לתמיד שומרים אחד על השניה וכל אחד על עצמו
כל צד מביא את האמיתי והטבעי שבו
ההירכיה הטבעית וחוסר ההדדיות הן למטרת הנאה הדדית ולא רמיסה חד צדדית

נגנבתי, כשאמרת שאת לגמרי ולתמיד, כי האמנתי... רוב הזמן.
וכשהלכת, הבנתי שהכל היה שקר והצגה.
המזל שלי היה שגם בהבנה הכל כך שגויה הזו היו סדקים, ודרכם בקעו זכרונות אמיתיים של טוטאליות ואינסופיות מצידך.
כלום לא הסתדר לי, איך מלקפוץ מצוק זה נגמר בהתפוגגות טוטאלית שלך מהחיים שלי.
מחקת את השיחות, חסמת אותי לפחות משלושה כיוונים, ולכן מבחינת הכעס שפיתחתי אלייך המשכת
בחיים שלך, מחקת כל זכר לטוב ליפה ולעוצמתי שהיה בינינו.
סבבה? ממש לא, כי עדיין כלום לא הסתדר לי איתך. פשוט לא מסתדר ולא ייתכן,
לא נשאר שום דבר הגיוני, לא מה שהיה, לא מה שעכשיו ולא איך שנגמר,
ואיך בכלל אפשר להגיד נגמר על הקשר הזה.
מתוכנת כמו תוכנה שחלק מהזמן מורידה נתונים חלק מהזמן מחשבת חישובים ומציגה למשתמש, חילקתי את המחשבות
לדאגה מה קורה איתך, אם הצלחת לשמור על הקיים ולצוף, וחלק התמקד בכעס אטומי עלייך.
כעס טהור כזה, מיסוך עשן מושלם שמסתיר יפה את הבור שנשאר לי בלב.
אבל כעס מתפוגג ובור זה לתמיד.

הצלחתי לעשות צעד שהלוואי והייתי עושה מוקדם יותר, מה שעצר אותי חוץ מהכעס הארור היה חשש שזה מסוכן לך.
כך נפתח שבוע קשה של שיחות, כשאני נע בין הקשבה ל'לא' שלך לבין הבנה חד צדדית שלי שזה קשר של פעם בחיים
ולכן מצדיק לקחת סיכונים על הלב. ביום וחצי האחרונים של השבוע אני מצליח לגדל רסיסים של אופטימיות
שתסכימי לתת לי הזדמנות לתקן, ואני אומר לתת לי ולא לנו, כי ברור לי שאני זה שהרסתי.
שם, בקצה של הקצה של השבוע הזה אני אולי מתחיל להבין דברים.
שלחתי לך תמונה של הרוחות המטורפות שנשבו ואיך שהים סער, ושם באמצע השמיים נקודה קטנטנה
שאם תגדילי תראי מסוק מחלץ או מתרגל חילוץ בים הסוער, וברקע שמיים כחולים כאילו כלום.
איחלת לי סע בזהירות.
האמת שהדרך חזרה ברוחות המטורפות האלו, בעייפות שלי, תוך כדי כל המחשבות שמתרוצצות בראש היתה לא קלה.
הדרך לא נגמרת והראש רוצה הביתה למחשב להתחיל לכתוב לך כללים פשוטים וברורים שיבטיחו שזה לא יהרס שוב.
אבל הרי היו לנו כללים, היה לנו בסיס מושלם. זה שאמרנו שאם הולכים לאיבוד אז אפשר להיזכר בו ולהתיישר חזרה.
פה נראה לי שהבנתי שני דברים מהותיים שאת הבנת כבר לפני חודשים.
הראשון הבנתי איפה ואיך נפלתי וטעיתי, סתכלי למעלה, השורה הראשונה, 'רוב הזמן'.
ומה קרה כשפיקפקתי? בפיקפוקים פיתחתי אובססיה, זו שבהתחלת הקשר התבטאה בסטוקריות ההיא,
ובסוף הקשר התבטאה במהלך מטומטם של לנסות ליישר אותך ומהר, לגרום לך לדבר אחרת, לחשוב אחרת,
להתנהג אחרת וכל זה תוך הקצבת זמנים לא הגיונית – כי גם דרשתי עכשיו!
ומה הכי אבסורד מטורף והלוואי שהיה מצחיק?
שאני אוהב, חולה, מת על איך שאת חושבת מדברת ומתנהגת.
הדבר השני שהבנתי זה שכדי להבין שאת לא הולכת להיפגע שוב, את לא צריכה כללים חדשים, הקודמים היו נכונים,
ואת גם לא צריכה לחכות זמן כמו חצי שנה שנה שנתיים של"החזרת האמון".
כל מה שאת צריכה ממני זה לדעת שאני יודע שאת לגמרי ולתמיד.

לפני הרבה שנים, כשעוד הייתי טוב בריצה מהירה ובחשבון עד כדי רזולוציה של שניות בודדות, החישוב הנכון
של התיזמון והמרחק מהבית שלה לאוטובוס האחרון הביתה עזר לי להשיג עוד כמה שניות צמוד לגוף הזעיר והמושלם שלה.
הרבה דיבורים לא היו שם בחדר הקטן שלה, אולי, לפחות ככה רציתי להאמין,  שהיו דברים חשובים יותר לדעת.
וכשחלמנו היה זה על רשיון נהיגה מכונית מרופטת וחופש. חופש בעיקר מתחבורע ציבורית.
שבועיים לפני הרשיון היא כבר הסטוריה שלי והווה של...
השנים טסות מהר יותר והחישובים נעשים פחות ופחות מדוייקים. 
יש מצב שהתרגלתי מידי לדבר פחות מידי כשיש דברים חשובים יותר לגעת.
נראה שיש קבוע במשוואה הקשוחה של המציאות, גניבת הדקות מתחרה בעבודות, חיים, בורות וכל טוב נינג'אי. 
בשעות לפי חדרים תפסו אותנו חלומות על זמן חופשי, מרחבים ואינסוף, שם נגזר כוּסה לצרוח ולטפטף אותי והיה דיי נדמה שליבּה מלווה את האש.
וכשהמציאות מחליטה אחרת גם התמכרות גופנית חמורה לא יכולה עליה, ...שבועיים לפני החופש גם היא מצטרפת להסטוריה.
מוכן לדבר יותר, בלי לגעת פחות.

את שואבת הקלה מתחושה שגויה של שקרים שלא היו.
ההתנצלות היתה על זה שאיפשרתי לך לצעוד בכיוון מוטעה,
התנצלתי על מעשים שלא ננקטו בזמן.
עדיין מתנצל.

"נעילה קבועה, נקראת גם נעילת "זיקה". היא בעצם מחברת את שתי הציריות באופן קבוע אחת לשניה וכך לא מאפשרת שינוי של העברת הכח בין הציריות, אלא מעבירה לשתי הציריות את אותו הכח, או הסיבוב בכל הזמן. "
https://cjclub.co.il

זיקה שם מושלם לנעילה הזו. מדינה קטנה... זיקה שם נרדף לאלקטרודה לריתוך.