מפגשים מהסוג השלישי

צלצול. מעיף מבט בשעון : דקה ליונית לוי. כלבה מחונכת, אני מחייך בסרקזם, עוטה עליי מגבת, מעיף מבט מרוצה אחרון במראה וניגש לצפות בטרף...מהעינית נשקפת בבואתה : 24-25, 1.69 ,בלונדינית (טבעית,אני ממלמל..), דקיקה, חזה בינוני, עיניים סגולות ומבט מעט מסוקרן, הרבה מפוחד. אני פותח חריץ (וזה לא היחיד שייפתח הלילה, חושב בהנאה גלויה) דק בדלת, מעיף בה מבט קודר ואומר: מה את עושה כאן כלבונת? היא נבוכה, לא מבינה מה אני רוצה. קבענו ב..בב..9 היא מגמגמת. אני מקדיר עוד את מבטי, ממתין מס' שניות והודף אותה בחוזקה לקיר. משחרר באבחה אחת את הברייטלינג היוקרתי מהרצועה ודוחף לה אותו לפנים : כלבונת, מה השעה? אני לוחש לה באוזן. תסתכלי טוב על השעון שלי, מה את רואה? ש..שב..שבע... היא גונחת.
מהיום, אני מטעים, מהיום יש רק שעון אחד שקובע בשבילך וזה הברייטלינג הזה. כשיורו מחוגיו על השעה עשר בבוקר, את תתנהגי כאילו השעה עשר בבוקר. תלכי לעבודה, לגינה ציבורית לרחרח אחרי ישבנים של כלבים,לקנות עיתון, מה שאת עושה בעשר בבוקר. גם אם את שומעת את נעימת פסוקו של יום, גם אם את חוזה בלייב בזריחה, את תתנהגי כאילו עשר בבוקר. הבנת כלבונת?
היא מהנהנת באיטיות, מודעת למצב אך לא מודעת לעומק הטעות. לא חולפת שניה אחת ולחייה הימנית כבר סופגת את האקט החינוכי הראשון, כאשר סימן ברור של כף ידי מתלהט על לחייה. היא מביטה בי מושפלת וסמוקה: מה, למה?
אני לא עונה, ארצה! אני פוקד ורואה אותה מהססת. אני מניף שוב את כף ידי, נחוש שלא להפלות את לחייה השמאלית לטובה, אך היא קולטת ומייד כורעת על ארבע. מתבוננת בחשש לכיוון המעלית, לדלתות השכנים, לא מאמינה שהיא שותפה לחיזיון הסוריאליסטי הזה, תוהה מהיכן תבוא הבושה. אני ממתין עוד מס' דקות בדממה, מעמיק את חוסר האונים ופותח את הדלת, נותן לה להכנס על ארבע וטורק אותהבכח. ברוכה הבאה לממלכה של יהונתן אני מוסיף וצוחק....

היא מתחילה לצעוד על ארבע במסדרון, חושפת ישבן עגלגל ומטריף, ונעצרת מול דלי גדול החוסם את דרכה. היא עוד לא מבינה הכלבה החמודה? אני תוהה בקול רם. לפתע, מושך בשיערה, מתעלם מיבבת הכאב שנפלטה ודוחף את ראשה לכיוון הדלי : שתי, כלבה.
היא משתתקת. מביטה בדלי האפור והמטונף מהצטברות לכלוך של שבועיים בדירת רווקים, בסחבה המצויה בתוכו, בחולצת הריצה ספוגת הזיעה ששטה בין כותלי הדלי ומסובבת ראשה מצד לצד, ממאנת להאמין. זה הזמן לקבלת החלטות מהירה, וכמו שלמדתיבבה"ד 1 , כל החלטה צריכה להיות מלווה במהלך תקיף.אני תופס את ראשה המותאם בדיוק לכפות ידיי (יעיל במיוחד בזמן שתמצוץ, אני חושב, מתפלא שוב על קור הרוח לחשוב מחשבות כאלו באמצע פעולות חשובות), אוחז בה, לוחש קחי אויר ומכניס ראשה עמוק פנימה. עמוק, אל הזוהמה, אל הלכלוך,אל ההתמסרות. שולה אותה לאחר מס' שניות , לוחש קחי אויר ומחזיר אותה לביקור בנחל הירקון. שולף אותה, היא משתעלת ונחנקת, משתעלת ויורקת, מזוהמת כולה, בלעה הרבה מים הכלבה.
היא מרימה מבס מובס ומושפל, מבט של דגל לבן, של כלבה צייתנית.
אני צריכה להשתין אדוני, היא מלהגת בין כחכוח לשיעול.בזריזות של לוחם סיירת במיל. אני שולף את סלט הירקות החתוך דק דק והמשווע לתיבול סופי, שהכנתי מבעוד מועד. "במקרה הכינותי מראש " אני אומר ותוחב אותו מתחת לירכיה, רק שימי לב לא ללכלך את הכלבה שלי אני מוסיף בקריצה. היא כבר לא מתווכחת, מתחילה להיעתר. דרך המלך סלולה....
חולצת מגפיים, גרביים וג'ינס כחול ואט אט, בעודה על 4, מורידה את התחתונים. ואני? אני אדיש. מרוכז כולי בניסיונה להשתין לסלט ככלבה מנוסה עם רגל באויר, מתעלם מהטוסיק המדהים שנחשף ומהכוס המתקתק והמגולח. פפפשששש פפפששש פפפששש אני מדקלם, כמנסה לגרום לה להשתין מהר יותר. היא מחייכת קלות, כנראה נזכרת בילדותה ומשתינה לסלט. אני מוסיף לסלט קצת מלח ופלפל, מערבב באמצעות כף מיוחדת, מעלה על כף גדולה מס' עגבניות חתוכות ומגיש לפיה. בתיאבון כלבונת. היא מצטמררת, זו פעם ראשונה שלי היא לוחשת. יש זמנים בחיים בהם יש להבהיר את הבדלי המעמדות, להחדיר עמוק את כללי המשחק (ראו התקיפה בסוריה..). ולכן, מבלי לחשוב, ביד אחת ממטיר סטירה, למנוע כל רצון להתנגדות עתידית, ביד שניה מפשק את שפתיה ומשחיל לה את הירקות הקצוצים והמתובלים בשמן החם שיצא מגופה. היא בולעת בקושי, הנוזל מטפטף על סנטרה, אבל מחייכת. נהנית. נהנית להיות שפחתו של יהונתן. היה טעים כלבונת? היא מהנהנת. חכי לאפרטיף, זונה אני אומר ומצביע על ההתרוממות שהחלה לבלוט במכנסיי.היא מבינה ושולחת יד לברר את מד הלחות הפנימי.
אני מסובב אותה כך שאוכל להתמקד לראשונה ברקטומה של שפחתי, ומתחרמן רק מהמחשבה על לרקטם אותה בעוצמה.בנחישות, ולא ברגישות .
דוחף אצבע לפיה והיא מתחילה לשאוב כמתוך רפלקס. אני מפסיק אותה ודוחץ האצבע הרטובה כבאבחת חרב עמוק ככל הניתן לחור התחת המדהים הזה, כובש אותו, שולט בו, מולך עליו.
המשך יבוא....