לפני 14 שנים. 21 במאי 2010 בשעה 7:52
איזה כיף לגלות בסדרת ילדות אהובה קטע... מעניין 😄
מ 6:14 והלאה
איפה אני ואיפה שס''ק
עוד בלוג. כי אני יכול.(חלק מהדברים השתנו מאז כתיבתם, אבל מילה היא כידוע, לא ציפור.)
לפני 14 שנים. 4 במאי 2010 בשעה 18:32
אני מתגעגע לחבלים...
לפני 14 שנים. 3 באפריל 2010 בשעה 14:56
לפני 14 שנים. 27 במרץ 2010 בשעה 17:33
זה מעשה נרקיסיסטי להחריד, להירשם למכירת עבדים.
(לא שזה ימנע ממני לעשות את זה, כן?)
לפני 14 שנים. 22 במרץ 2010 בשעה 12:05
מי רוצ?ה להרביץ לי?
יוזמות נוספות מהז'אנר גם כן יתקבלו בברכה.
לפני 14 שנים. 20 במרץ 2010 בשעה 22:05
לפני 14 שנים. 23 בינואר 2010 בשעה 19:34
&feature=player_embedded
לפני 14 שנים. 15 בינואר 2010 בשעה 23:59
וקלטתי שגם אני לא מבין, מה זה לעזאזל סשן.
לפני 14 שנים. 14 בינואר 2010 בשעה 1:20
על הרצפה, מול הכיסא עליו היא יושבת, רגלי קשורות מתחתי, ידי הימנית קשורה מאחורי גבי. כיסוי עיניים מרופד, אטמי אוזניים. דוחפת פיסת בד לפה שלי. "אל תחשוב, אתה רק דילדו" היא אומרת, ומושכת את יד שמאל אליה, לתוכה. אצבע אחת... שתיים. מתחילה להתנועע קדימה, אחורה, קדימה... היד שלי מתנגשת עם ידה המענגת את הדגדגן, ולמרות האטמים, אני שומע את אנקות העונג שלה, יותר ויותר חזקות, עד שהופכות לצעקה, ואני יכול רק לדמיין את העיניים שלה, להיזכר בפנים שלה כמו שנראו הפעם הקודמת, ממוקדת בהרגשה שלה, אני לא שם בשבילה. "אל תחשוב" אני שומע שוב. אני לא נע, היד שלי דוממת מול תנועותיה, עד שאני מרגיש ושומע את הפיצוץ הזה שלה, את הרעידות. אחרי זמן מה היא נסוגה ממני, לאט. "אני אוהבת את הריח הזה, שלי" היא אומרת, ואני מרגיש את היד שלי נמשכת לכיוון הפנים שלי, הסמרטוט שהיה בפה שלי נמשך החוצה והיד נדחפת פנימה במקומו, עם הטעם שלה, עם הריח המוכר כבר, הממכר. חבל נכרך סביב פרק היד שלי, סביב הצוואר מאחורה, וחוזר ליד, מקבע אותה שם.
הדילדו עשה את שלו. עד הפעם הבאה.
לפני 14 שנים. 13 בינואר 2010 בשעה 19:50