לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב
הצטרפ/י לכלוב תוך דקות - ובחינם
הרשמה התחברות

Xxx

לפני 4 ימים. חמישי, 17 בינואר 2019, בשעה 12:04

אין לי מושג איך קורה הדבר. הקסם הזה. יש פה אנשים שכותבים עם כישרון שמשפריץ מהאוזניים, כאלו שכותבים עוד מרחם אימם, כאלו שכותבים עוד לפני שדינוזאורים הפכו למאובנים.

חכמים בטירוף, שנונים ברמה שזה פלילי, מצחיקים ברמה שאתה מחזיק את הפות שלא תשתין על עצמך וכאלו שפאקינג יודעים לחרוז..(יימח שמכם, תמותו!)

ואני, מה אני? כולי גמדה 1.54 של תלתלים, שממש כיף איתה במסיבות רק אומרת, עם חיוך של זריחה, חוש הומור עממי, ו 0 כריזמה, מצליחה לשמור על קהל קוראים/עוקבים.. שוואלה אוהב את הבלוג שלי.

לא הלייקים תכלס זה מה שמעניין, אלא התחושה שקראתם הבנתם וצחקתם מההומור המפגר שלי או שקראתם והתחברתם למה שאני מרגישה או חווה. 

וזאת הרגשה אדירה, זה עושה לי ממש טוב..וזה מעלה לי חיוך.

אז תודה חברים..זה לא מובן מאליו. שאתם מפרגנים ומרימים לי. 

 

לא, זאת לא פרידה. 

 

זאת הפסקה מאולצת ומשמחת.

הגשמת חלום.

 

תתנהגו יפה עד שאחזור.

 

מי לאב יו אול.❤❤

 

 

 

וידוי חושפני:

מנין האנגלית שלי, אתם שואלים?

מכל להיטי "אהבה לנצח".

כל הלהיטים! אחי ההומו הזה קנה את כל הדיסקים ואהבתי את השירים האלו..אם תגלו אני אכחיש!

וזה היה אחד השירים שהכי אהבתי, כשגרתי במושב הייתי מאוהבת בשכן והייתי מאזינה לדיסק בדיסקמן ומדמיינת אותנו יחד. 😊 סתמו!

 

 

לפני 5 ימים. רביעי, 16 בינואר 2019, בשעה 16:19

פעם הייתי חזירה לגבי הנצחונות שלי. מי בכלל הסתכל על הדרך. היה יעד ואני צועדת אליו דוך, לא ימינה לא שמאלה.

ניצחתי לא מעט פעמים בין הרבה מאד כשלונות.

היום היום אני לומדת להעריך גם את התהליך..הדרך..המסע.

 

2017:

 

2019-2018:

 

היעד:

 

בצעדים קטנים..עושים דרך ארוכה.

לפני 5 ימים. רביעי, 16 בינואר 2019, בשעה 12:39

כשאני עייפה אני הופכת להיות מכה. בלתי נסבלת, עצבנית ועוקצנית, אני כמו גוש תלתלים שהתחבר לחשמל. ואני עייפה היום, אתמול, שלשום ובימים שלפני. אני עייפה כבר תקופה ארוכה, ארוכה מידי. מין לאות כזאת שפושטת על הגוף ולא מרפה. ואני מחפשת בי מאגרי אנרגיה לא מנוצלים והכל ריק. אז אני עושה את המינימום ההכרחי עד שמשהו יקרה, משהו שיחזיר לי את האנרגיות. ותמיד משהו קורה לי שמציף אותי בבוסט אנרגיה. זה לא חייב להיות משהו מטורף, מספיק שהמוח או הלב שלי יחליטו שזה מצדיק את הטעינה מחדש.

בנתיים אני כמו נייד על אחוז אחרון של סוללה, אז אני מחשיכה מסך וסוגרת את כל האפליקציות האפשריות.

ואני מתגעגעת. לבדס"מ. עזבו רגע את המכות, הכאב, ההשפלה ההחפצה. זה ההדף, תוצר לוואי, תיבול, תוספת כמו פחמימה או קינוח, טובים ככל שיהיו, מה שמזין את הגוף הוא הליבה. הבסיס של יחסי השליטה, המשמעות העדינה והשברירית שנרקמת במהלך היחסים. התשתית עליה בונים את כל התפאורה, היררכיה. תחושת ההתמסרות, הכניעה. הידיעה הזאת שאפשר לעצור לרגע, להישען לאחור ולתת למישהו אחר להוביל, לפעמים בסבבה ולפעמים בכוח מהשיערות. אבל זה זה. בדיוק זה.

להרפות, לשחרר, להתפרק, להישבר, לצנוח. לדעת שאני לא צריכה להיות חזקה כל הזמן ועכשיו מותר לי להיות חלשה ושבורה ולא מצחיקה ולא יפה עם האיפור המרוח.

זה השקט הזה שאני כל כך מתעבת.. ששם אני כל כך אוהבת.

לפני 5 ימים. רביעי, 16 בינואר 2019, בשעה 10:34

שבא לי לזרוק את עצמי מהמדרגות רק כדי שיהיו לי כמה סימנים כחולים להשוויץ בהם.

 

 

 

*איפה השולטים ההם עם הקוקו והסרפן?

 

סאוחתו...זה כלוב זה?!

יותר מעון לנשים מוכות. כלבי רחוב חולי כלבת עזובים. גברים עם זין קטן ואגו גדול. שולטי מחמד. ואותי. שמזיינת יותר את השכל מכל איבר אחר. מה הפלא שלא גמרתי שנה בערך. (גמירה והשפרצה ידנית לא נחשבים)

 

 

 

אוהבת את כולכם במידה שווה..ומרחוק, רחוק מאד. 

 

לפני שבוע. שני, 14 בינואר 2019, בשעה 10:36

בכלום.

 

 

 

 

 

 

*יום שני היא האחות הקנאית הצינית והמרושעת של יום ראשון. 

פשוט יום שני רזה, ממש רזה.

לפני שבוע. ראשון, 13 בינואר 2019, בשעה 00:16

אז את בטוחה שזהו!

עברת את גיל ה - terrible twos

ומפה החיים קלים יותר, הגרוע מכל מאחורינו..

אז זהו שלא!!!!

כן, עוברים תקופה מדהימה שהכל הולך מושלם ואת כבר בטוחה שהגעתם לנחלה והמנוחה, אז את מבטלת את הפנימיה הצבאית בסיביר ומורידה את הסורגים והנעילה הכפולה בחדר השינה שלך..

את פחות דרוכה, ערוכה ועירנית..

ואז ביום בהיר אחד..(היו עננים והיה קצת קריר אבל לא משהו מחשיד)

בום!! שהיד!!! ג'ון עורף ראשים בגמד.

גיל 4 מגיע כמו פיצוץ לפרצוף, מעיף אותך בנוק אאוט ומדביק אותך לרצפה.

הגרוע מכל זה ששום דבר לא מכין אותך לזה, אף אחד גם לא טורח לעדכן, אפילו לא מפה לאוזן, כולם שומרים על שתיקה או מפחדים.

פתאום גיל שנתיים נראה כמו הליכה בפארק עם הכלב משחקים פרי-זיב-זיבי, כמו אבו כביר לעומת אלקטרז , כמו עפיפונים מתפוצצים לעומת 11.9.

ואת אומרת לעצמך וואט דה פאק פאקינג וואט?! מה זה הדבר הזה?! מי זה?! מאיפה הוא בא? ואיך מחזירים אותו לכוסשליראבק?! אהה..פחות. 

מילד בהזמנה, מדהים, כיפי, חייכן לצ'אקי בגרסה הלא מצונזרת גרסת הבמאי.

אני מוכנה עכשיו לישון כפיות עם ג'ק המרטש ולא עם תא הטרור הקטן הזה, כל הלילה אני ישנה עם חצי עין פקוחה (מחוברת לקיסם), אני לא מפנה לו גב שלא יתעופף לעברי חפץ חד ואני גם לא מקרבת אליו את הפנים שלא ידפוק לי נגיחה.

עכשיו גם ההרשמה לפנימייה צבאית סגורה הסתיימה ואני תקועה עם מגרש השדים אצלי בבית..

 

 

 

"הא..הנה הוא בא לישון לידי..

חמוד כזה, גוזל, מתוק, איזה כיף זה וואוו..ילדים זה אושר, אושר! אני אומרת לכם..כיף, כיף גדול.

מה זה הכחול וסימני הנשיכות? אה..כן, החלקתי באמבטיה..קטעים איתי..לפעמים אני לא זהירה..

חייבת לזוז וזה.."

 

*ממחזרת תמונות. 

 

*אני שרופה עליו ומכורה אליו. לא מוכרת אותו בעד שום הון שבעולם!!

(1000 ש"ח ואני אורזת לו מזוודה, רק לבוא ולקחת).

 

 

 

 

לפני שבוע. שישי, 11 בינואר 2019, בשעה 15:11

ואז מגיע קיר טיפוס!

 

אני והרעיונות שלי לאיך נחגוג 4 לגור.

עזבו שזאת נוכלות ואין באמת אחיזה ויש מצב ששמים שמן על האבנים כדי שאף אחד לא יוכל לטפס עד הסוף!

והפחד של לקפוץ. אלוהים!!!

חיי חלפו לנגד עיניי. ראיתי איך אני נמרחת על הקיר..

וחשבתי לעצמי איזה באסה למות ככה.

וגם יום שמש היום חבל לפספס, אז שחררתי מהאבנים וצעקתי אללה וואכבר. ונמרחתי על המזרון.

זה לא מנע ממני לטפס שוב ושוב. 

ולפחד כל פעם מחדש.

 

נראה לי מצאתי את האקסטרים שלי. 

סשן מנטאלי ופיזי.

 

 

 

 

 

 

לפני שבוע. חמישי, 10 בינואר 2019, בשעה 17:15

1. זין שמחובר לאל יווני 30 ס"מ של אלוהות שמחוברים לקוביות ולמשולש קדוש אליו נעלה נשלטים למנחה.

2. קיין של סוסים 135 הצלפות. 35 על השנים שהיקום הואיל בטובו לחלוק אותי איתכם ועוד 100 על ההתנשאות. 

3. פלאג אנאלי רוטט כי חדירה כפולה זה הדבר, עדיין לא בוצעה dp אנושי, אבל אל דאגה זה ב- טו דו ליסט שלי.

4. מאלץ אורגזמות למה לאלץ אותן?! לא הבנתי. למה הן עושות דווקא?! 

5. מצבטי פטמות כי הן חצופות וכאב משחרר אנדרופינים וזה טוב למצב הרוח. מה גם שיש בהן איזה רגישות מטורפת שעושה בי פלאים.

 

יש עוד מלא. אבל אלו נראים לי כמספיק ראויים להיכנס למוצרים בסיסיים בסל הבריאות.

וזה זמן טוב לדרוש כי הבחירות בפתח. (פי הטבעת. כי מישהו כבר יזיין אותנו. על יבש)

 

אל תשכחו להצביע..ז'

המפלגה שנותנת יותר.