מכורה לכאב:)

"..מתוך צרחה רועשת
נשמע הד הדממה
צועקת ואין שום מילה,
נותרתי לבד שואלת
מחכה לתשובה.
מול עיניים דומעות
שוב ניראת שקיעה ,
חולפות השעות
כך גם התקווה.
בין טיפות עיניי
נושרים העלים,
כל בקשותיי
הושלכו לגלים
התנפצו כמו ליבי
לרסיסי שברים.
זאת רק אני
שמתפזרת מבפנים
מרגישה אבודה
בתוך אשליה לא ידועה,
מחפשת שביל לדרך נכונה
נשארתי תקועה
רגליי כמו דבוקות לאדמה
שוקעת לאט לתוכה,
מרגישה טבועה
בתוך ים שאלות
אין מי שיושיט יד לעלות.
ולמרות שחולף לו הזמן
אני
עדיין נותרתי כאן ..."