מכורה לכאב:)

הכל שם חשוך, מבולבל ומעורפל
והוא כבר שם בתוכי אדם מקולל
ואני בדממה מוטלת כמו כלום
רוצה לצעוק ממני תקום
והוא בשלו מחייך ומכאיב
מתחננת בוכה והוא לא מגיב
שנה אחר שנה אותי הוא רודף
יום ועוד יום את נפשי לא עוזב
ואני נואשת כמו פרח שנובל
ואני עם עצמי אותי זה אוכל
והיום אני כאן מנסה לעמוד
והיום אני כאן מסתירה את הדמעות
מפזרת חיוך מפזרת שמחה
אבל בתוכי פוחדת בוכה
אותה היד הרעה שלקחה את חלומי
מסתובבת לה שם במצב חופשי....

:((