מכורה לכאב:)

כולם יודעים מה טוב בשבילי,כולם,חוץ ממני
אני כנראה קבורה עמוק מתחת לחומות שבניתי מסביבי
ואיתי גם קבור הרגש...
איזה מצחיק זה שאני לא יודעת מה טוב בשבילי,זה כל כך דפוק וכל כך מתסכל
דווקא אני שאני מכירה את עצמי הכי טוב,לא יכולה לבחור בדרך הטובה בשביל עצמי
אני ממשיכה להתעלם ממה שאומרים,לא נותנת לאף אחד להתקרב יותר מדי
אסור!!אסור שהחומות האלה יפלו,אסור שמישהו יגע יותר מדי
אני לא מוכנה לכל הרגש הזה,אני לא מוכנה להיכנס למערבולת של רגשות ואז להיפגע!!!
לא רוצה לתת לאף אחד לראות אותי בוכה,לא רוצה שאף אחד ילטף או יגע בי
לא רוצה להרגיש שום חום ושום אהבה,כי אם זה יקרה,החומות יפלו לאט לאט
ואסור,אסור שזה יקרה!!!!!!!
רוצה יד שתכוון,ואז מתחרטת ושוב בורחת למקום שבו אני הכי מרגישה בנוח ,בורחת לבדידות!!!!!
רוצה שכן מישהו יאהב ואז משנה את דעתי ונשארת קרה.
כל כך מבולבלת,כל כך אבודה
ומצד שני כל כך סתומה כי כשמושיטים לי יד,אני לא תופסת אותה......

:(