לפני 14 שנים. 6 בינואר 2010 בשעה 15:06
לכל חי יש קול. הקול הלוא הוא סימן ההיכר הבסיסי של החי, ביטוי לאושר ולצער כאחד. הקול יכול להתעצם, להיקטע, לצנוח ממעל, להפוך ללחש קלוש. קשה להבחין בקולות בודדים במקהלה של חיינו, אך כאשר אחד מהם משתתק אנו נזכרים שיש סוף לכל צליל, סוף לכל חי. הקול שנדם פתאום היה אהוב על רבים... הוא נקטע במפתיע, טרם זמנו. העולם נעשה שקט יותר, אך אין זה שקט מן הסוג שמחפשים רודפי השלווה והמרגוע. כמו חור שחור ביקום, מעידה הדממה שנפלה עלינו פתאום על כך שכל צליל הוא בן חלוף, ואין סוף לאבדות שכבר ספגנו ושאנו עתידים לספוג בעתיד..
אם היה בארץ מי שעושה ראפ טוב,
שבק ס
ועכשיו, גם הם לא קיימים..