לפני 13 שנים. 26 בינואר 2011 בשעה 21:17
גם למראה נושן יש רגע של הלדת.
שמים בלי צפור
זרים ומבצרים.
בלילה הסהור מול חלונך עומדת
עיר טבולה בבכי הצרצרים.
ובראותך כי דרך עוד צופה אל הלך
והריח
על כידון הברוש
אתה אומר- אלי, העוד ישנים כל אלה?
העוד מתר בלחש בשלומם לדרש?
מאגמיהם המים נבטים אלינו.
שוקט העץ...
באדם עגילים
לעד לא תעקר ממני, אלהינו,
תוגת צעצועיך הגדולים.
ירח, אלתרמן.
מקסים:)