לפני 20 שנים. 18 בדצמבר 2003 בשעה 8:57
יום רביעי שלא הלכתי לעבודה (אייקון של פרצוף סמוק). שלושה ימים הייתי חולה, והיום, חצי חולה, פשוט לא יכולתי לקום מהמיטה ולהביא את עצמי לעשות את הדרך הארוכה הזאת, אני מתכוונת לדרך מהמיטה לאמבטיה, ומשם למטה, ומשם לתחנה וכ' וכ'. היה עדיין אפלולי בחוץ, וזרועות העץ שלנו, שנשקף מהחלון ליד המיטה נעו ברוח.
קצת כועסת על עצמי, אבל יש ימים כאלה.
בינתיים, קראתי בלוגים אחרים כדי לקבל השראה לבלוג הזה.
הוראות ההתקנה לבלוג:
יש לשקול את מידת החשיפה הרצוייה, ולאמוד אותה מול הרצון לכתוב.
אחר כך, לחפור בפנים ולאתר דברים לכתוב עליהם.
התמודדויות. מחשבות. סיפורים של אנשים אחרים.
למשל, הייתה אתי בתיכון נערה שאני כבר לא בטוחה איך קראו לה (מיכל?). היא הייתה אחת הדוגמאות הראשונות שקיבלתי לכך שאנשים מסויימים חיים בסרט. אולי כולנו חיים בסרט, והשאלה היא רק כמה קונים את הסרט שלך. בכל אופן, במקרה שלה, אף אחד כמעט לא קנה את הסרט שלה, לפיו היא הייתה גבוהה, רזה, יפה וחכמה. היא רצתה להיות דוגמנית, אבל בשיעורי התעמלות, כשהיא רצה, קפלי בשר מיותרים התנודדו בשיפולי התחת שלה. בגיל 17, היא נראתה מבוגרת. רגליים כבדות, זה מה שאני זוכרת ממנה. וגם, שיער כבד. גבות מסודרות. איפור. פה טיפשי. מורה עזר לאנגלית ולמתמטיקה. "The final countdown" מתנגן ממערכת שנראתה בעיני מתוחכמת ויקרה. "נסיכה"- הכינוי שהיא אמרה לי שיש לה בבית. החבר שלה- אחיו הבכור של ילד מטומטם שלמד איתנו בכיתה, בא מבית בעייתי, והיחיד שבלע את הסרט שלה.
לימים, הם יתחתנו. היא תלך לקורס דוגמנות, אצל קארין משהו (קארין דונסקי, איך ניתן לשכוח את השם המזוייף), שתגיד לה שאלמלא היו לה עצמות כבדות היא הייתה עושה ממנה דיווה, ובתור שם משפחה, הם יאמצו משהו קצר ופלצני במיוחד.
למה הבחורה הזאת באה להטריד את מחשבותי הבוקר? אני לא יודעת. אבל זה כייף ההרגשה הזאת, של מחשבות מטרידות, זכרונות, תחושות. לפעמים, מרוב עייפות מהעבודה, אין לי די כאלה. רגע אחד את בתיכון, השראה חיה ל"דריה", וברגע הבאה- את בעבודה, ו-10 שנים חלפו.
מתגעגעת לתיכון? לא ממש. האמת היא שטוב לי איפה שאני עכשיו. בדירה קטנה וחמימה ב-(לא חשוב), חמימה כי החלונות סגורים וגם מחמת הבלאגן, כשהחבר שלי ישן, ומדי פעם מתעורר ומהמהם:
"מותק..."
