למי אכפת

ואם כן, למה עכשיו?
ואם עכשיו, בניק הזה או בניק חדש?

החיים הם לא גן של שושנים, למרות שזה מה שמנסים למכור לנו.

מחפש לפעמים את המטבע מתחת לפנס. זה דבילי, אבל לפעמים בלתי נמנע.

אני לא מסוגל לחפף, לעגל פינות, לחפש קיצורי דרך. זה פשוט לא אני.

החיים היו נראים הרבה יותר פשוטים אם הייתי מתפשר, מוותר, לא בורר.

אבל קשה לי (ביותר ממובן אחד, אבל זה לא הנושא כרגע) לוותר על השאיפה למצוינות.

חייבים להקפיד. על קלה כחמורה. לדייק. האם יש מישהי שעשויה להיות פרטנרית למערכת הדרישות הזו?

אני מרגיש שההורמונים שלי מתעוררים לחיים. אני רעב, סקרן וחרמן.

אני מתסכל על נשים ברחוב וחושב, מותק, הייתי רוצה לראות אותך בין הרגליים שלי. אין לך מושג איזה אתגר מצפה לך שם. קשה, בהחלט, אבל נעים.

אני חושב שזה המצב. או לפחות מקווה.

מסתבר שאזור החלציים שלי משמש פרמטר ממש לא רע למצב רוחי הכללי.

אתמול גמרתי שלוש פעמים (מתוכן פעמיים תוך חצי שעה). היום התעוררתי עם מצב רוח טוב. יפה לי.

החשק המיני שלי נמצא בשפל שלא זכור לי כבר שנים.

האם אני הופך לא-מיני?

והכי גרוע: האם יש בזה משהו מרגיע?

או שסתם לא מצאתי את האשה הנכונה?

או שמא מזג האוויר?

מוזר, בחיי.

היום, בניגוד לעבר, אני הרבה יותר רגוע ומתון.

עושה רושם שזה גורם לאנשים מסוימים לא לזהות אותי. קורה.

האם זה טוב, רע או סימפטום של המצב הכללי? אין לי מושג.

כוכב רוק.

מנוול.

מאושר.

לפעמים זה כואב. לפעמים פחות. לפעמים באמצע. עכשיו זה כואב ושורף ועצוב. לעזאזל, מה הסיפור שלי.