נמשך פנימה

4 בנות 

יושבות לקפה

ומדברות על הסרטים שהן אוהבות. 

אחת אומרת "היומן"

אחת אומרת "בריג'יט ג'ונס"

ומשהו על לאבד גבר בעשרה ימים. 

ואני, שרק שומע מהצד,

נורא סקרן לדעת

אם מישהי מהן ממש רוצה לומר

"120 ימים של סדום"

- ומתביישת. 

אז מה אני בעצם מחפש בבחורה? בגילי המתקדם כבר יש רשימת מכולת.

קודם כל, חוש הומור. בלי זה אין לאן להתקדם.

מה עוד? אינטליגנציה. חשוב לי שאפשר יהיה לנהל איתך שיחה.

ביישנות זו תכונה שמדליקה אותי.

טוב לב זה תנאי הכרחי.

שמחת חיים; אהבה למוזיקה; היכולת לראות סרט ולומר עליו משהו אינטליגנטי.

יודעים משהו? תמחקו את הכל. אם את חרמנית, צייתנית ובאזור מרכז תל אביב בשעות הקרובות, אני לגמרי בעניין. 

זהו. החלטתי.

לאוטוביוגרפיה שלי יקראו: "בנסיבות אחרות היה יכול להיות נפלא".

אני ישבתי על כסא הבר שבסלון ואת -על השיש במטבח. לגופך הייתה רק מגבת. שנינו עוד היינו רטובים כי בדיוק יצאנו מהמקלחת.

ודיברנו על הא ועל דא ועל כל מיני קשקושים, מין אתנחתא כזו של ידידים אפלטוניים אחרי שעשר דקות לפני כן זיינתי אותך בדוגי מול המראה הגדולה בשירותים.

ודווקא היה כיף לעשות הפסקה ולדבר קצת. אבל אחרי דקה, משהו התחיל להפריע לי. משהו היה חסר לי בתמונה האידילית הזו.

אההה... כן, אני יודע.

"חכי פה רגע, אל תזוזי"  - אמרתי לך. ואת צייתת. לא בקטע צייתני; יותר בקטע של - מה קורה פה?

ואחרי חצי דקה חזרתי, אבל בלי התחתונים ועם קונדום לבוש על הזין שלי שהיה קשה כמו אבן, ומיד ניגשתי אל השיש, ופתחתי את המגבת בעדינות, ומשכתי אותך עוד טיפה אל הקצה, וחדרתי לתוכך מבלי לומר דבר.

ואת נאנחת מהעונג ומההפתעה, וכששמתי יד אחת על הגרון שלך והסתכלתי בעיניך תוך כדי שאני מזיין אותך, אמרת לי בעיניים בורקות: "אתה לא נורמלי".

ואפילו לא ידעת כמה שאני אוהב לשמוע את זה. 

"ואו", אמרת מיד אחרי והינחת עלי את ראשך,

גופך העירום פרוס לצד גופי, מלפפת את רגליך סביב רגליי.

"ואו... אני לא מרגישה את הכוס שלי."

מת על השיחות הקטנות שלנו על הבוקר. 

אני מתכוון לומר

שאני מתגעגע לפעם ההיא

שזיינתי אותך בדוגי באמצע הלילה מול החלון,

ומישהי עברה ברחוב והסתכלה עלינו,

ואת שאלת אותי אם כדאי שנזמין אותה להצטרף.

כי בואי נהיה אמיתיים לרגע:

שיחות הנפש היו פחות מגניבות.

בפעם הראשונה שעשיתי את זה בבדסמית הייתי בשוק מעצמי. הרגשתי שביצעתי פשע נוראי ומקומי בגיהינום מובטח, וכשהיא כתבה לי כמה שהיא נהנתה ושהיא עדיין לא מרגישה את הכוס חשבתי שרק על הסמס הזה אני אלך לכלא.

24 שעות אחר כך מצאתי מחדש את הביצים שלי ופגשתי אותה שוב.

אחר כך חזרתי לבדסמ מסיבה אחת בלבד: סטירות.

כי חניקות בקטנה זה כיף. קשירות זה נחמד. צייתנות זה דבר נפלא. 

אבל לתת לה סטירות בזמן שהיא מוצצת לי... זה החיים.

מזל שלא החזרתי את הנרות לארון.

מזל שהבית עדיין מלא בהם, והקטורת עוד ריחנית. חדר השינה שלי נראה כמו ספא לאור הנרות; כל שהיה צריך הוא אותך, ערומה על מיטתי לאור הנרות, ידיים קשורות מאחורי הגב עם הצעצוע החדש שקניתי בשוויץ, איבר מינך הקטן והמגולח ממתין לי שאשחק בו כאוות נפשי.

"התגעגעתי לזין שלך", אמרת בקוצר אוויר שניות אחרי שחדרתי לתוכך.

הצעצועים הרבים שהבאתי היו מתנות בשבילך - ואת היית המתנה בשבילי.

זונה קטנה שלי; גמרתי עמוק בתוך גרונך ואת אמרת לי "תודה", ואני שתקתי ובחנתי כל פיסה מגופך. ואת היית עירומה, ממתינה שאומר משהו, שאעשה משהו, וכל כולך היה בבעלותי הבלעדית.

וכשחזרתי מהמקלחת שאלת אותי משהו, ואני שמתי ידיי על פיך, ולחשתי באוזנך: "ששש... הכל נפלא, חתולה קטנה", והנחתי את כל משקלי על גופך הקשור בזמן שחדרתי לתוכך לאט, לאט ועמוק.

כן... בדיוק ככה. 

"אֲנָשִׁים

הֵם הַדָּבָר הַמַּכְאִיב בְּיוֹתֵר שֶׁאֲנִי מַכִּירָה

הֵם נוֹתְנִים לִי אֶת הָעוֹלָם הַגָּדוֹל

וְלוֹקְחִים אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה."

דליה רביקוביץ'