.
יום מוזר וקשה.
המון התעסקיות ביורוקרטיות מול המשטרה.
לחץ אטומי בעבודה בעקבות החג והזמן שאני משקיעה בתיק הזה.
נסיעה באמצע היום על חשבון העבודה לאבו כביר.
המתנה למסדר.
עוד בחורה מופיעה ועוד בחורה... הזוי.
היו צפויות שתיים. מתסבר שדווקא הפעם כולן נחושות...
כל הכבוד.
ביורוקרטיה של השב"ס מונעת כניסה למלוות מטעם מרכז הסיוע.
המתנה של שעות על רצפה קרה.
נתפס לי הגב.
ובסוף אין מסדר, איזה מהלך של הסניגור שם ברקס.
נסיעה בשיירה לתחנת המשטרה.
עוד המתנות.
ובסוף מסדר תמונות.
ולא הצלחתי לזהות אותו.
אני רק מתפללת שהאחרות מצליחות יותר ממני.
בצד הטוב, מסתבר שהתיאור הראשוני שלי -- גם של הרכב -- היה מפתח לזה שתפסו אותו בכלל.
חברה מהאתר חיברה אותי לכתב מעיתון הארץ, אז גם התראיינתי בנושא.
מדברת על זה ומדברת... כדי "לנרמל" את הדיבור על זה.
שמעתי ממרכז הסיוע שהיו הרבה פניות על האיש הזה, ואף אחת לא רצתה להתלונן במשטרה.
נשים עדיין חוות בושה כי מישהו לא קשור החליט שיש לו זכות על גופן או נפשן.
הזוי.
לפני 14 שנים. 7 באפריל 2010 בשעה 16:01
