לאורך כל הדרך

הכי קשה זה להתקבל לסיירת הסיירות, בודדים עוברים את כל השלבים המפרכים, זה לא כמו סיירת מטכ"ל או שייטת או משהו כזה, אלה... אלה ג'ובניקים לידם. בכלל אנשים שמתקבלים לסיירת הסיירות לא טורחים בכלל להביט לכיוונם של השוויצרים האלה שעברו איזה גיבושון של פחות משבוע ומשחקים אותה אנשים חשובים. אתם יודעים מה- אפילו קורס טיס, שזה קשה, באמת קשה להתקבל לשם, ובשנתיים קורס מה זה מסננים מלא פעמים אתה מת מפחד כל פעם מחדש שאולי הפעם זה אתה, ואז אח של אמא שלך עוד פעם יספר לך שזה הכל בלוף ובכלל חבל שלא הקשבת לו והלכת להיות עתודאי ולהוציא תואר על חשבון הצבא. רק בשביל שלא ינג'סו לך שזה היה צפוי שלא תחזיק מעמד כל כך הרבה זמן, רק בגלל זה אתה חייב להישאר עד הסוף , כן ואפילו הקורס טיס הזה זה אפילו לא מעניין את אנשי סיירת הסיירות, כי עוד לפני זה שהם עברו את הגיבוש הקשה ביותר בעולם, הם נולדו אנשים צנועים שלא באים לך בקטע של מעמדות, ממש לא מעניין אותם כל מיני פילצונים מסוג "הטובים לטיס" או להיות מ"פ בגולני ואח"כ מנהל בי"ס חשוב או להיות בצוות הנהלה בכיר באיזו חברת הייטק שמגרבצים כל היום ודופקים בוחטות. האנשים האלה , הבודדים באמת שמתקבלים לסיירת הסיירות , לא ממש מתעניינים בלעשות כסף אחרי השירות, ובכלל השירות הזה הוא לא 3 שנים, הוא הרבה פחות הוא שירות מיוחד של יום אחד, כן זה נשמע לכם מוזר, אבל ביום אחד הזה של השירות שלהם הם עושים כל כך הרבה דברים חשובים, שבכלל, ההיסטוריה נכתבת בהשפעת אותם שינויים שביצעו האנשים הדגולים האלה ביום אחד . ומה שעוד יותר יכול להישמע לכם מוזר זה שהגיבוש לסיירת הסיירות נמשך הרבה מאוד זמן, מדובר בשנים וברוב המקרים, המארגנים מאריכים את זה כל כך הרבה פעמים שזה נמשך אולי חמישים שישים שנה..

---המשך יבוא---