לפני 16 שנים. 13 בנובמבר 2008 בשעה 5:23
אל תנוך אוזנו הצמידה את שפתיה,
כמעט נושכות.
בורה ועם-הארץ
וגם נודניקית.
מתעקשת, כמו תמיד חייבת לדעת ועכשיו.
אחרת, עוד עלולה לבקש את רשות הדיבור,
לצחוק, לגחך, לגהק, לזעוק.
פצצת זמן מהלכת.