מעבר לקצה

מפחיד שאין לי התלבטויות ..שלא מבולבלת משום דבר
שאני כל כך שלמה עם עצמי ..ולהרגיש חופשיה
מפחיד המשמעות וההבנה של זה ..ללכת רחוק..
מרגש אותי כשזה ככה מפחיד .. ללכת עד הקצה ..
אוהבת את זה שאין גבולות שהכל פתוח גם מה ש..לא..
גם..מפחדת בטירוף מכמה דברים ..ברור..שכן..
ו..יודעת שלא תהיה פה מילת ביטחון..
מה שיהיה זה אמון ..ביטחון .. מקום בטוח ..
במקום כזה..מי ירצה להשתמש במילה שתפסיק את הכל ..
פשוט גן עדן.. בתוך הגיהנום הפרטי ..

ואחרי שהכל נגמר אחרי שנרגעת
כל מה שרוצה זה להתעטף במשהו
להרגיש מוגנת בטוחה
כמו שהרגשתי דקות ספורות קודם לכן
להישאר עם התמונות מכל החושים
להיצמד למחשבות ולתחושות
וככה ..בדיוק ככה ..להירדם
כשהכל שם איתי גם.. אחרי..

כשמתרגשת מאוד אני שותקת ..
לא כי אין לי מה להגיד ..לא כי לא רוצה להגיד
פשוט כי נשארת בלי מילים..
איך שהוא יכולת התגובה שלי נעלמת
ומרגישה שעוד רגע ייגמר האוויר ..
במצבים כאלה לפעמים נדמה לי
ש.. לא היה יכול להיות יותר גבוה
לפעמים נדמה לי שזה הכי גבוה שאפשר ...
אבל הפעם הבאה מוכיחה לי אחרת ..

חושבת שרק עכשיו מתחילה להבין את המושג חשיפה
תמיד מנסה להסתיר ..לכסות ..
להשתמש במניפולציות שקיימות כבר שנים..
שנים שהן עובדות מצוין ..
שנים שהשתרשו בי ..
שנים שמבינה שהן לא בעצם עובדות ..
שהן לא ממש מכסות או מסתירות ..
שנים שמבינה שהן עובדות מצוין.. לרעתי ..
ועכשיו שיודעת שאין מה להתחבא..
שאין איפה להסתתר ,שאני שקופה ..
אז מבינה שאין טעם בזה יותר..
רק ש.. מהרגלים ישנים קשה להיפטר..
אולי גם מפחדת להודות שבסתר ..
בעצם.. נהנית מהשקיפות ..

לפעמים מבקשים ממני משהו קטן
שנראה כזה פשוט .. קל לביצוע ..
אבל אז .. באותו הרגע .. משתלטת עליי
מין תחושה כזאת .. משהו קצת לא ברור..
מצד אחד יש קצת לחץ .. אולי גם פחד ..
מצד שני .. ריגוש .. תחושה נעימה ..
ואז מתחיל ההיסוס .. המחשבה ..
לעשות או לא לעשות .. איך זה ייראה ..
וכבר אפשר להבין את הקו מחשבה ..
תוך כדי .. מבינה שזאת המבוכה ..
ובאותו רגע.. נרגעת טיפה..
יודעת שמבוכה עבורי גם נעימה
היא גם הדרך שלי כנראה ..
להגיע לאותו מקום שרוצה ..
אז מה אם לפעמים גם.. מסמיקה ..
אני ..אוהבת להיות מובכת ..מולך

אמרת לי ..בואי עוברים לחדר
רק ש..לא ידעתי איך אעבור לשם
לא היה לי זמן אפילו לחשוב ..
גרמת לי ליפול ..
גרמת לי להיות על ארבע לרגליך
המילים נעלמו לי באותו רגע
שתיקה .. כל כך מתאים ..
החזקת אותי מהשיער והתחלת ללכת
ואני.. אחריך..

כל פעם שניסיתי לעמוד ..מצאתי את עצמי שוב על הרצפה ..
כל פעם שרציתי להרים את המבט אליך נזכרתי ..
אמרת עוד בהתחלה שיכולה .. תמיד יכולה .. אבל לא בטוח שיהיה כדאי ..
תוך כדי ..חושבת.. אם מוכנה לקחת את הסיכון ..
ושוב המילים נאמרות .. תעמדי ..
ובפנים .. הכעס מתגבר .. ההשפלה שלהיות ככה מולו ..
החוסר אונים ..הידיעה שיש סיכוי שאולי .. איאלץ לוותר ..
מנסה שוב ושוב.. ועדיין נשמעות המילים ..
תוך כדי ..אתה שואל ..שאלות שאתה יודע שלא פשוט לענות ..
מאבדת את תחושת הזמן.. הנסיונות ..
המצחיק זה שאתה לא עושה כלום כדי לגרום לי להישאר למטה
כלום ..חוץ מ.. כמה חבלים שעוטפים אותי ..
מעבר לזה ..שום דבר לא עוצר בעדי מלקום ...
ובשנייה שעמדתי לוותר.. נזכרתי .. במילים שאמרת ..
עשיתי ניסיון נוסף.. והפעם.. הצלחתי ..
כמו מתוך רפלקס הרמתי אליך את המבט ..
כמו רפלקס מותנה לתגובה ..נתת את הסטירה
אבל מה שמנע ממני הפעם ליפול חזרה למטה
זה היית אתה ..
אבל אז.. התעוררתי ..

תחושה של מחנק .. צפיפות ..
מרגישה את האצבעות שלך עליי...
בהתחלה מלטפות אבל לאט לאט מתהדקות ..
חושבת שעוד שנייה והכל יקרוס ..
מנסה לנשום .. לקחת עוד שאיפה של אוויר ..
אבל במקום האוויר .. מקבלת אותך ..
מרגישה את הנשיקה .. יחד עם המחנק ..
הכל מתערבב .. התשוקה .. הניסיון לנשימה ..
מרגישה את הרצון לעוד .. עוד ממך..
בו זמנית גם מתנגדת .. נאבקת על כל טיפת אוויר ..
על כל נשימה .. עד שמקבלת אותך .. עד שמתמסרת..
עד ש.. אתה מרפה .. מרפה מהמחנק ..
אבל .. לא מרפה ממני .. עדיין אוחז בי חזק..
שוב תחושה של מחנק ..
הפעם ..אני זאת שנאחזת ..

כלואה בתוך כלוב , כלוב שאתה יצרת..
קווים שזזים מולי .. מביאים אותי לנוע יחד איתם..
לפעמים נעים קצת לבפנים... לפעמים לבחוץ..
התזוזה והכיוון מביאים אותי להיות חומר ביד היוצר ..
בפנים מרגישה הכי חופשייה .. הכי חשופה ..הכי בטוחה ..
רק עבור זה שיוצר את המקום.. רק למי שייקח ממני את המפתח ..
רק להיות שם.. זה מה ש..

שם בקפה.. לפני כולם.. נתת לי סטירה ..
בהתחלה היא הייתה קטנה כמעט לא מורגשת ..אח"כ.. מאוד מורגשת ..
באותה שנייה ..ההלם .. הבושה ..ההפתעה ..לא ידעתי איך להגיב ..
מה להרגיש .. מה לחשוב.. חוץ מלספוג את הכל פנימה..
וכשזה קרה..כל מה שרציתי לעשות זה להמשיך להסתכל לך בעיניים ..