שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שט אט

לפני 16 שנים. 4 במרץ 2008 בשעה 15:48

אז מי אני ומה אני עושה פה?
עוד לא ממש יודע אבל לאט מתחיל להבין.
כפי הנראה כאן, על דפים אלו, לאט לאט, הכל יתחבר ויפול להבנה.
קבלה? עוד לא ממש יודע. אולי גם לא לגמרי רוצה לדעת.


הכל התחיל לפני חודש וחצי...

נפגשנו בבית קפה לפגישה עיוורת שידידה טובה של שנינו סידרה.
ולמרות שזו הייתה העיוורת הראשונה שלי היא זרמה יחסית טוב.
הייתה בינינו כימיה מצוינת, ומבחינתי לפחות, משיכה מיידית.
שנינו בני 26 אחרי תואר ומבססים עצמנו כל אחד בקרירה שהוא בחר.
יש לה מבטא רוסי קל ומהפנט ובכלל, היא מזכירה לי קצת את ליה במראה החיצוני שלה.
אצילית משהו. ונראית מדהים.

בכל מקרה, וכמו שאמרתי, החיבור היה מיידי ואנחנו יוצאים קבוע מאז.
לאחר מספר פגישות התחלתי להרגיש שמשהו שונה כאן.
דבר ראשון, כל פעם שאני רואה אותה וכל פעם שאנחנו נפרדים היא מושיטה לי את גב ידה ואני נושק עליה.
בהתחלה זה הרגיש לי קצת מצחיק, כמו לקוח מאיזו סצינה של סרט בשחור לבן אבל, ממש לא הפריע לי לסמן לה את חיבתי בצורה זו. הנקודה היא שזה נמשך. בדיוק טורדני. דבר ראשון כשהיא רואה אותי ודבר ראשון לפני שאנו נפרדים מושט כלפי גב ידה הלבן וראשי נאלץ לרכון קדימה על מנת לנשק את ידה. מאולץ משהו, לא? מרוחק?

בכל מקרה, לאחר כחודש של הכרות המשיכה ההדדית הייתה כבר ברורה. אני כל כך נהנה להתנשק איתה ולשמוע איך נשימותיה נעשות כבדות כשאנו שותים זה את זו וזו את זה. אבל, מעבר כלום. היא לא מאפשרת לי להמשיך ותמיד עוצרת בחיוך. קשה לי לתאר כמה אני נמשך אליה וכמה זה קשה. עוצרת באלגנטיות ומחליפה נושא. לא מאפשרת לי להבין מדוע לא. לא נראתה לי הטיפוס השמרני ודברים שאמרה ועשתה פשוט לא התחברו לגמרי יחד. החלטתי לפני שבוע להעלות את הנושא ולשאול. היא אמרה שהתשובה מורכבת ושהיא אינה מעונינת לדבר על כך כרגע. היא הוסיפה שהיא מאוד נמשכת אליי ושדברים יפלו למקומם – לכאן או לכאן. כשהמשכתי לשאול הניחה את אצבעה על שפתיי והחרישה. שוב! באלגנטיות מהפנטת ומרגיזה.

בשבת האחרונה קרה משהו שהוביל אותי בסופו של דבר לכאן. לאחר ארוחת ערב אצלה בבית שוב בלענו אחד את השני על הספה. הריח המשכר של הצוואר והשיער שלה וחודש וחצי קשים מנשוא פשוט הטריפו אותי על דעתי. לחשתי לה כמה אני מכור אליה וכמה אני זקוק לה. לחשתי לה עוד! היא עצרה לפתע וחייכה לכיווני. התרחקה מעט על הספה ושאלה שאלה טורדנית משהו:

"כמה אתה רוצה אותי?"

לאחר נשימה עמוקה הבהרתי שאני מרגיש שאני הולך להתפוצץ מרוב תשוקה כלפיה.
הצחוק שלה וה"חמוד" שפלטה לעברי הרגישו מעט כלעג כלפי. הרגשתי איך פניי הופכים לאדומים ועיני הביטו בה בספק תחינה ספק בושה. היא נשענה אחורה על הספה מתרחקת אף יותר ממני וסננה:

"תראה לי כמה." ושילבה את ידיה מאחורי עורפה כמחכה לשואו.

גופי טס לעברה ופי ננעל על צווארה מסניף אותה לתוכי ומנחית אלפי נשיקות בצווארה, מתחת לסנטרה ובנקודות החיבור של צווארה לכתפיה. היא צחקה ודרשה: "ועכשיו בלי לגעת בי!"
עצרתי והבטתי בה בפליאה. "מה?"
"בדיוק מה ששמעת" ענתה, "רוצה להרגיש ושתעביר לי עד כמה אתה רוצה בי מבלי שתיגע בי, רק מבט ושפת גוף" הוסיפה, "וכמובן אתה יכול לגעת בעצמך".
מבולבל ירדתי מגופה ונזלתי מהספה מטה מתיישב המום על ברכיי. היא התרווחה בשכיבה על הספה והוסיפה:
"או...עכשיו הרבה יותר טוב, סוף סוף יש לי גם מקום להתרווח".

הבנתי שהיא משחקת משחק. אמנם המון דברים לא היו ברורים אבל המשחק הטריף אותי.
לא מושגת. אצילית. כל כך בטוחה בעצמה ונודפת כוח. כוח עלי. חדרה כל כך עמוק בשבועות האחרונים וגרמה לי כרגע לרכון על ברכיי לעברה ולגעת בעצמי תוך שהיא מסתכלת בעיני מחוייכת. כאילו ניצחה באיזה משחק. תוך שאני נוגע בעצמי היא חפנה את ראשי בידה וקירבה את פניי לשלה. מזכירה לי שוב "בלי לגעת בי." החלה מעבירה את שפתיי ואפי קרוב וצמוד לגופה. שיער, צוואר, חזה, בטן, בית שחי...התפוצצתי!!!
מעולם לא גמרתי כך. העונג הגיע לרמות בלתי נתפסות ופרצופי, שתחוב עמוק בתוך בית השחי שלה גרם לי להרגיש כל כך מוגן ואינטימי. היא חיבקה אותי.

לאחר שניקיתי עצמי ניגשתי אליה מבולבל ולפני שאמרתי משהו היא הקדימה:
"אני יודעת שיש לך שאלות ואני מבטיחה לך שתקבל גם את התשובות" והוסיפה שעל מנת שתוכל להבהיר לי הכל היא מבקשת שאעשה משהו. אז הנה, כאן, כמו שביקשה אני כותב כמעט הכל (בכל זאת לא פשוט לי) ומחכה להיפגש איתה ביום חמישי ולראות מה בדיוק קורה.

משיטוט קל באתר אני חושב שאני מתחיל להבין ולא ממש יודע איך לאכול הכל. חלק מוזר, חלק נעים וחלק מרגיש לי אפילו קצת מגוחך (מבלי לפגוע באך אחד כמובן). אני כן יודע שמדהים לי איתה ואני אעשה הרבה בכדי שזה ימשיך – חוץ מזה שזה היה מטריף (: לא לגמרי מה שאני רגיל אליו (בלשון המעטה) אבל...עדיין מאוד מטריף.


אעדכן בקרוב...