נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

אחרי עבודה מאומצת על הספר

סידרתי לעצמי אחלה פינה לסשן

את יושבת על ברכיי עליי
צמודה ובוכה אליי
אני רואה לך בעיניים את הסערה
כמה בא לך טוב הפורקן הזה
להוציא הכל אליי עליי
לתת לסחף בראש לזרום אל הכתף
לתת ללב להתחיל לפעום אחרי
שכל חדר התמלא
ואני פה
וסופסוף אפשר ואת יכולה
להיות חלשה להיות עייפה
אני האי שעליו את רוכנת את ראשך
ופורקת את המזוודה
ומשאירה את כל הבלגן על הריצפה
אני הסוף וההתחלה
זה שמחייך ואז מחבק
כל מה שהיית צריכה עכשיו
פושטת את הכל הבגדים המחשבות
עירומה
רועדת כמעט רוקדת בידיי
ומחבקת חזק
נושמת שואבת אותי אלייך
חזק..כמה חזק
עכשיו את יכולה
עכשיו אפשר
קרוב אליי
ואני לוחש לך מעכשיו הכל
ב..

כשאני בוהה בך ככה בחדר
אני ממש רוצה אותך זה מבעבע
אבל אני נאבק בעצמי להראות לך
שאני יותר סבלני מהרגיל
שולט בדרכי בעצמי
נושם עמוק ורק מסתכל
את הקישוט הכי יפה שיש בשבילי
אני רוצה להיות ממש רעב
אני רוצה שתרגישי
כמה אני רעב באנרגיה
גם בלי שאראה לך סימן
את תקלטי את סממן
ואז לקחת את מה ששלי?
את אוהבת שאני כזה
פתאום קצת חייתי
פתאום קצת...
את נותנת לי את המרחב הזה
לרעב שבי לצמוח לפרוח
עד שאין מקום כבר להכיל
ואת אוהבת שזה מתפוצץ בי קצת
אני רואה אותך
מסתכל ואת מסתכלת עליי
את רעבה אליי
זה הדדי
המשחק הזה של הרעב
משחקי רעב
אחד לשני
בתוך המרחב שלנו
אנשים עוברים
אבל הם לא יודעים
כמה פרטים המרחב הזה
ביני ובינך

עלייך קשת ושיהיה ענן

שיהיה לך טעים ונעים וחמים 

וזורם 

וטעים כי זה ממני

היא כל הזמן חשבה
שהיא משוגעת
סוטה מהכיוון הכללי
קצת שונה קצת חריגה
בלי באמת שורשים לאדמה
המסלולים שבחרה היו תמיד
הכי קשים להליכה
הרגליים יחפות מסע שלם של כאב ואכזבה והצלחה פעם רווח פעם הפסד
עייפות החומר שנצברה
הלילה היה תמיד קצת רווק
והשמש מסנוורת מידי
אפילו באמצע איפה שכל מי שלא מוצא
נעמד היא נעמדת ולא מרגישה

ובראש שלה
מיניות ללא שליטה
ושפיטה
גאות ושפל של תחושות ורגשות
מתעצמת ומודחקת ואז דוחקת
לתוך כספת וסוגרת
ונועלת עד לפעם הבאה כשהזמן שוב באמת שלה
והיא יכולה להרשות לעצמה
להסכים לשחרר את התשוקה

היא מסתובבת מסביב
רק בוהה לא נוגעת קצת מאזינה
לא בטוחה אם להמשיך להסתכל
או שאולי זוהי רק מסכה
היא
קצת שואלת
קצת מתעניינת
היא כותבת בלב
ויוצרת את עצמה מתוך השראה
בתוך העולם אמיתי הדמיון
רוצה להשתלב לצאת

קצת צוחקת
קצת מחרמנת את עצמה
קצת מתחמנת
קצת בטוחה
אולי זה עדיף המרחק
שם אין סיכוי לסיכון
חוף מבטחים
רק מבטים

והגונגל הזה
מלא עצים ושיחים עשבים שוטים
דוקרנים זרדים
היא רק גורה תמימה
היא מודעת יודעת
כל צבעים האלו
הירוק עם האדום
הצהוב עם הכחול
כל החיות והמסכות
אולי זה רק..עדיף להישאר
ריקה
הכל מבלבל בשבילה

רק לא להיפגע
זה חשוף מידי להיות מיני
היא לחשה בקול פנימי
והיא צריכה עוגנים
אנשי הא ודא אולי
לדעת שאפשר להתקיים ולנשום
במים עמוקים
ואולי תפגוש אריה
שיקח הכל כל החלטה
חלון לחלום

וכשזה יקרה הגורה הקטנה תתקרב לאט לאט תישון לידו תתרגל לחיקו לעיתה
והוא יקח אותה בשיניו וישימים אותה על גבו וילך איתה בגאווה
והוא יראה לה את היופי כשהטבע הפראי
כמה סדר יש בכאוס וכמה כאוס יש בסדר
וכמה הכל בסדר..

ותוכל לגדול בחיקו להפוך ל לביאה
אחת שלא מפחדת להיות חופשיה
הדימוי הזה של חיה משחרר אותה
הזימון הזה שלה יביא איתו..אולי את
השחרור המיוחד המיוחל.

פעם היה פעם ו אולי הפעם
היו היה הופך ל זמן הווה
הגיע הזמן להיכנס עמוק וללמוד שם לנשום

יחד ביחד