נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

https://www.mdais.org/blood-donation

.

דיאלוג;

היא אמרה לי די כאן זה נגמר
כמה עוד אפשר
התהום עמוקה ואני על הקצה
לא..אני לא רגילה לא יודעת לא מזדהה
הכל עובר הכל חולף וזה הכי קל לי לסיים
פשוט לא להתחייב ולזרום עם הנהר לאן שהוא יקח
תוקעת דגל ולתחנה הבאה לעוד יעד נכסף אולי גם שם מחכה לי עוד אחד, אחת.... עוד חוויה
אני כזו זו אני פשוט כובשת וממשיכה
ככה הראש מתנקה והלב לא נפגע לא רע לא טוב אפור לא שחור לא לבן
זה מוזר לי להיות באותו מקום עם אותו אחד יותר מדי זמן

תעצרי תנשמי טוב לך? אם טוב לך תשארי ואם רע תחתכי
אל תפחדי מהטוב מתוקים הם ממתקי המירמור ולא רגילים קשים הם ממתקי ההרגשה הטובה
מה שטוב תשמרי קרוב מה שרע לפח ולסגור
אל תפחדי? כן אל תפחדי מהטוב...
אני יודע כמה קל להחזיק בענף וכמה קשה לעזוב אותו מיד
הרגשה לא מוכרת להיות חופשי או להיות מאושר ועוד במקום אחד עם אחד
תשחררי הכל כדי להיות כל פחד ורתיעה
אני כאן ועכשיו אז תהי גם את איתי כאן
תני לעתיד להיבנות מן ההווה ולא מן העבר כי הגיע הזמן

קשה.. קשה לי לשנות תפיסה להכניס מחשבה זרה זרה לי, לא מכירה
נוח לי עכשיו לא יהיה נוח לי עוד דקה

נוח לך בידי?
כן? אז למה שתחשבי לזוז אם מצאת את התנוחה שרצית
תחבקי חזק ואל תרפי אנשים מחפשים את עצמם כל החיים מתמכרים לחיפוש לריגוש במקום לעצמם למי שמולם הם פשוט לא מזהים כבר..
לא יודעים להעריך את מה שבידם
זה כמו סם לחשוב שיש כאן 30 מיליון בני אדם, כשיש הרבה פחות אם רק רואים אותם אז הנה מצאת אחד

מצאתי.

קצת הסבר על איך לוציפר בנוי.
לוציפר זה ליין חברתי, פליי, בדסמי פארטי, ומינגלינג הכל באריזה אחת.
הקונספט הקבוע להחזיר עטרה ליושנה גותי, לא מיינסטרים, דארק, נגיעות של דירט רוק גלאם ו90 80.
המקום עצמו בנוי לקונספט כזה מהיסוד שלו החל מהתפאורה ועד למערכת השמע הכל בנוי לייצר מנהרת זמן של אווירה קצת שונה קצת משונה לא מושלמת אבל ממכרת לא מנקרת.
בדס"מ של פעם
לוציפר לא בנוי ל300 איש וזה גם היופי שלו הוא בנוי ל100 איש 150 גג.

אצלנו מותר לסשן בכל מקום, לכן יש לנו צוות די אמים אקטיבי.
אצלנו כל עובד בליין הוא מבחיתנו די אם החל מהמארחת בכניסה ועד המנהל והבעלים והדי גי.
וגם יש לנו צוות שמסתובב.
יש מתקנים בתוך הרחבה ומסביב לה
למעלה יש חדר חושך קצת אחר, שקט מנותק מרוחק מהרעש והמסיבה כדי באמת לתת לכם אפשרות להיכנס לספייס אינטימי זוגי על כל גוונים של התרכיב שלכם.
בלוציפר יש בר במחירי שתיה סבירים לכל כיס וכיס.
אצלנו אסור לעשן בפנים רק בחוץ
דבר שיוצר מינגלינג היכרותי חברותי קליל מחוץ למועדון
לעיתים אנחנן משלבים שם מכירת בגדים ואביזרים.
לוציפר קם מתוך הקהילה למען הקהילה.

אנחנו גורמים לזה להיראות כמו קסם
מהצד מול כולם הם רואים ניצוצות של מבט
כי אני לא רואה אף אחד מלבדך עכשיו
אני אף פעם לא מבולבל לידך
את אוהבת להרגיש משומשת מטופשת
מרוחקת מתוקתקת
ציור לעיניי כל
פנטזיה לא ממומשת לאחר
ואת משומשת לעיניי כל

אני אוהב את הספונטניות שבנו
האלטרנטיביות לדיוק
חספוס לכלוך שגיאות כתיב
אז אני אוהב את ההפתעה
המימוש לחוסר התאמה
לגריז של העבודה
ביני ובינך
ועם כל זה הריקוד האינטואטיבי הזה
את תמיד יודעת להשתחרר
כי את יודעת שאכפת לי ממך
לראות את הטוב
בעיניים של הדום
גם כשהכל אדום
קצת שחור
הבזקים של תאורה אפלה
ובדל סיגריות על הריצפה

ובשבילי
את מושלמת
את תמיד שווה את זה
ומגיע לך להיות שם איתי
הדרך שבה את עושה את זה איתך
הרווחת את זה לראות את החופש שלי מחייך אלייך
בשיא
הרווחת את זה
ואני הרווחתי
לחיות בלי שקרים
תשוקה שלי
שבי

אני רק מקווה 

שהם מרגישים

לא רואים רק את התשוקה 

הניצוצות הניצחונות

הם מרגישים את התודה

זה משתלט עלייך
משטה בך
תהיות כשאלות
כרקמות על העור

פחדים
כמחלה ממאירה
שבועטת במציאות
כשפנטזיה בדמיון כסיוט

זה הלבד הזה
שהתרגלת אליו
שהכתיבו בך
כשאמרו לך
עדיף לבחור נכון
לקחת את הזמן ולהיות נבון
תהליך כפיתרון

ואולי כל מה שאת צריכה
זה רק לאפשר
לאפשר חיבוק
לקחת סיכון לסיכוי
סיכוי לאהבה

אהבה ברגע
אהבה בשניה
כמחטף מחטף מהמציאות
ישר אל האושר

אהבה כחבל דק
וצר מאוד ללכת עליו
התקשורת בנינו
היא הבסיס שעוזר לו להתרחב
ולך ולי להתייצב

ללכת צעד צעד
בהתרגשות רגשות
ולהרגיש חוסר איזון
לתת לפחד לנהל
להרגשה של הלבד להשתלט

וכשהלבד מתבטא
וסערת רגשות בתוכך
רוחות כאנשים שעוברים
נושבות על גבך

ואת כבר רוצה לחזור בחזרה
ללכת אחורה מכאן
הגעת עד הלום ודי
תירוצים רבים כשהפחד שולט

אהבה כחבל דק וצר מאוד
ותהום תמידי
מתחתיך ממשיך להתרחב
והביחד כמקל שמאזן

ומקל עלייך
ללכת נורמלי
ולהרגיש יציבה
כאשר מי שאיתך
מחזק אותך
הביחד שבך
מייצב אותך

והתקשורת כבסיס
שמאפשר אוויר לנשימה
לספוג ביטחון בחזרה
בתמהיל הדמיון הזוגי הזה
ביחד נשרוד ולבד ניפול
כל מה שצריך זה רק לאפשר
בשביל להתאפשר ואז נגיע לקצה

דיאלוג :
בואי נדבר בנינו, את רוצה שאדע עלייך הכל, אני הרי השולט שלך הכל יכול.

אבל איך אדע עלייך הכל, איך אלמד אותך לפרטי פרטים, איך אפתור את הבעיות שצצות עם הזמנים שחולפים.

אם את לא ספר פתוח בידי, אם את לא מתחברת אליי, אם את לא משנה את הכתב על הדפים שאוכל לקרוא מבלי לבדוק במילונים.

אני הייתי מחודדת להיות חידה לא פתורה, חשבתי שאתה תתן לי נחת, קצת פחות רגשות קצת פחות מילים, הרי אתה השולט שבחרתי לעצמי למעשים, גוף ונפש הם אחד, אני לא שונה מאף אחת, שהייתה פה לפני.

ואני התבוננתי על העולם שמולי וראיתי הגדרות, ואני אכנס להגדרה ואז תבין לבד ישר מי אני.

הגדרות לא בונות שליטה הן גם לא פותרות בעיות, הן פלסטר זמני למצבים בעייתים, הן משחק מעניין על מנת רק להתחיל, תבלין.

לבוא ממקום נכון, בעזרת הלא לבוא שווים.

כמו שתלמידה באה לבית ספר עם מנטאליות של למידה, כמו מזכירה שבאה לעבודה עם מנטליות של סדר בעבודה.

את נשלטת שבאה אליי ממקום של להיות חופשיה, לעזוב את הענף שאת מחזיקה, כל ההסברים, כל המילים, המחשבות והפחדים.

להתנתק לתת הכל, ולהנות מהמסע שרצית.

הפנטזיה לא מחזיקה הרבה זמן במציאות, לכן אנחנו חיים בין רגעים.

אתה אומר לי שנשלטת צריכה לבוא עם מנטליות של חופשיה, אך אני לא כזו באתי אלייך עוצמתית, עצמאית, חזקה.

אני לא חלשה במיידי, הרי ישר רואים, אני מנהלת לא מתנהלת, זה מצריך גישה שונה מ הנסיך על הסוס שבא להציל.

אני לא דיברתי על החיים, את יכולה לנהל הכל ולא באמת לדעת להתנהל מבפנים.

אני לא רוצה לעשות אותך חלשה,ו לבנות את השליטה על החלשות שבך, אלה על החוזקות שלך.

אני רק ביקשתי שתהיא חלשה בידיי, בשביל שאוכל לעצב אותך בשבילך, בשבילי, בשביל מה שתצתרכי.

ובידיי אני אדע מה לעשות, מה את צריכה, לא רק רוצה,בידיים הנכונות הכל אפשרי.

ואתה הידיים הנכונות בשבילי?

עברתי כבר את כל המחוסמים שהמפחדים מרימים, לקחתי טרמיל ומצאתי את דרכי בכל השבילים שסללת בראש, והגעתי לטירה שם הלב, ואת שם למעלה צופה בוהה, עכשיו אני נלחמתי בדרקון, וגם אותו אני מנצח, אם רק תרצי את יכולה לרדת למטה מהמגדל אני פה למטה מוכן אלייך עם ידיי פתוחות באוויר, רק תבואי אליי ותני לי חיבוק, תתמוגגי ואז תתפוגגי בידיי, תתפרקי תבכי, את שלי.

אז איך יש לך כוח אליי, לעבור את כל המחוסמים שהפחדים מרימים, לצאת למסע בכל השבילים, להילחם בדרקונים?

זה כי אולי לא ראיתי את כולך, אבל כשקראתי את המבוא והקדמה ועיינתי בתוכך, ראיתי את הפונטציאל שאני רוצה לממש, ואני צריך לממש בך בנו, עם הזמן הבנתי שזה שווה כל גריר חול שרגלי דרכה עליו, כל דם שנשפך מחרבי, אבל מעבר לכל באת אליי על מנת שאשלים אותך, אך את גם משלימה אותי.

באתי אלייך אז..אז תבואי אליי.

אני לא רוצה לשמור אותך 

מן העולם לא ממני לא מאף אחד או אחת

לא ללמד אותך הכל  לנהל אותך אלא להתנהל איתך

להציל אותך אלא להאציל אותך

אני מאמין ביכולת שלך להתמודד עם כל דבר 

אני רואה אותך עוצמתית 

גם אם מתפוצצת לתוך עצמך ואז

שורפת את כולם 

אבל אני רואה את היכולת הכי אמיתית שלך 

היכולת לבחור

וזה תרגול בחירה 

בחיאה זה להיות בשליטה 

כשהרגש סוחף כשהנשמה בוכה או שמחה

לבחור זה לעצור להתבונן 

אז אני מדבר איתך שעות נפתח נגלה לפני אחרי ותוך כדי 

כי אני סומך עלייך כמו שאת עליי

אבל בעיקר סומך עלייך לסמוך על עצמך 

רואה את העוצמה האמיתית שבך 

גם ב לבד וגם בביחד 

גם איתי וגם שם 

בכל מצב 

הבחירה

הבחירה להרשות לעצמך להבדיל 

במה להשתמש ומתי 

הבחירה 

בלמה? באיך? 

הבחירה לפתוח את העיניים ולראות 

להסתכל ישירות לשמש 

או לבחון את הירח 

הבחירה להיות נסיכה או מלכה או פייה או ילדה נערה או מלכה

הבחירה הזו שבך 

אני לא רוצה ללמד אותך אותה 

אני רואה שתראי אותה בך