כבר לא כל כך חדש.....אבל עדיין מעניין

יש דברים שאני ממש לא מצליחה להבין...
אני מורידה מעלי את כל החומות, את כל הקוצים,
שאגב, לקח לי המון שנים לבנות בעמל רב!
עומדת עירומה, כשכל עצבי חשופים...
הכי אמיתית, הכי אני...
ו....כל הזמן, חושדים בי, חושבים שאני מסתירה דברים,
אולי שלדים מעברי....
משייכים לי דברים,שלא כתבתי מעולם, והרי כפי שידוע לכל,
אינני בן אדם של מילים, וגם לא של מנגינות..
רק תזכורת, אני בן אדם של מגע, של צבעים, של תחושות...
שם אני מרגישה הכי טוב...הכי בבית..

אז למה ?
למה זה שמתיימר להכיר אותי טוב, הכי טוב...
עושה את זה שוב ושוב..

אני לא שייכת, לא משוייכת,
אני פשוט אני...לא בעסק !

למישהו יש תשובה לזה?