כאשר אוהבים מישהו באמת, צריך לתת לו את החופש לבצע את הבחירות שלו, גם אם פירוש הדבר שהוא יתרחק..
תמיד טענתי שחמותי (ז"ל), הייתה האוייב הכי גדול של הבן שלה.., האהבה שלה חנקה אותו, הגבילה, בהתמסרות שלה היא וויתרה על החיים הפרטיים שלה , ולו גרמו לתסכול, הרגשה של חובה, אחריות גם כשבסופו של דבר, המחיר היה וויתור על נישואינו והבן..
היום אני ניצבת מול אותה דילמה, הבן רוצה להמריא, לצאת מהקן, מצד אחד אני נורא שמחה עבורו, מצד שני אני נותרת לבדי, ונורא אתגעגע אליו.., ברור לי שהבחירה שלו תרחיק אותו לא רק פיזית אלא גם במישור האישי, כבר לא יהיו לנו את שיחות הנפש, ונורא עצובה המחשבה על כך...
ברור לי שהריקנות תמלא את חיי..
אני משתדלת מאוד לדחוף אותו , שלא יהסס וינסה ..
ברור לי שזו גם הזדמנות עבורי לשקם את חיי הן מקצועית והן אישית..
הבחירה הזו יכולה להיות הדבר המוצלח ביותר בחיינו או הכישלון הצורב שבעקבותיו נצטרך לעבוד קשה עוד יותר.
אבל ההימור בהחלט שווה..
לפני 15 שנים. 18 ביוני 2009 בשעה 15:48