בשבילך

הכל התחיל כשהתחיל, שיחה וירטואלית ועוד שיחה וירטואלית וסתם טלפון בלי שום יומרות, אני עם מחשבותי והיא בכלל אמרה לעצמה סתם... סתם... ובאמת לא קרה כלום. כלום?
כלום זה לא 'לא כלום' כלומר כלום קרה: תחושה, הרגשה, משהו בקול, באינטונציה וקרה שאחרי קצת זמן שוב שיחה וירטואלית ושוב טלפון וטלפון וטלפון ואז ומאז... האמת היא שזה ממש לא עניינכם ואין שום סיבה שתחטטו לי בחיים לכן אל (עם קו תחתון) תשלחו לי הודעות, אל תנסו לתקשר איתי, אל! אני לא מעוניין לדבר אתכם וחוץ מזה בכלל אסור לי, לא מעוניין לספר לכם כלום מעבר למה שתקראו אם ממש תרצו ובינינו – פשוט צאו מהבלוג הזה כבר עכשיו לטובתכם.
שיחה ועוד שיחה ומצד אחד זה לא ממש הגיוני אבל גם לא ממש נתפס, היא נשמעת מאוד לעניין ומאוד לרוחי והשיחות הולכות ומתפתחות עד ליום שאמרה לי בפשטות – למיטה ערום, ומאותו יום תמיד כשמדברים כך עלי להיות. בהתחלה זה נראה היה פטישיסטי, סקסי, מדליק... אחרי זה זה הפך לשיגרה, השיגרה הזאת ש... בזמנו לא הבנתי את זה, בזמנו לא הבנתי כלום אבל היא הבינה, היא ידעה, אני אמרתי שאני רוצה אבל באמת שלא ידעתי לאן אני נכנס והיא הזהירה אותי ואני בקלות רוח אמרתי 'כן, כן'... היא הסבירה, היא אפילו הסבירה היטב ואני שמעתי והבנתי ועדיין אמרתי 'כן'... לא הבנתי כלום.
היום אני שמח ומאושר אבל מודה שלא באמת הבנתי, מודה שגם היום אני לא ממש מבין אבל מבין שאני לא אמור להבין, וטוב לי עם זה. זאת אולי הפעם הראשונה שאני לא מבין אבל רגוע ומאושר.
השיגרה הזאת בהתחלה הייתה מבחינתי מינית אבל היום היא סוג של התניה, הזוי אבל מתי מזדקף לי? רק כשאני מדבר איתה כי רק אז אני ערום במיטה ורק אז מותר לגעת. זאת לא רק ההתניה זה גם הקליק, פשוט נגרם לי חוסר רצון כשאני לא איתה. לפעמים מרגיש את הלחץ או את החוסר אבל ומניסיון כשעשיתי משהו לבד פשוט לא נהנתי, עם אחרות אני פשוט לא מעוניין לעשות (גם לא וירטואלי וגם לא טלפוני, פשוט לא!) אז יוצא שפשוט לא רוצה לגעת בעצמי כלל כי לא נהנה אלא אם היא נהנת ואם היא לא נהנת אז אני לא נהנה...
כן, היא משתמשת בזה והיו (ובטוח עוד יהיו) תקופות של ייבוש, היו תקופות שהתחלתי להתחרפן – לא מהחוסר המיני (אם כי גם הוא היה מורגש) אלא מהחוסר הנפשי. היו ימים שחשבתי אם זה בכלל כדאי ואולי עדיף להתנתק אבל משהו בי הרגיש שלמרות שאני סובל אני רוצה, רוצה בשביל עצמי וכל שיחה איתה הפכה למדהימה עד שהפסקתי לחשוב. אחרי שהפסקתי לחשוב וקיבלתי את מצבי כמובן מאליו היא הקשתה יותר – התרחקה והשאירה אותי בריק בלתי נתפס, אז התחלתי להתחרפן.
ההתחרפנות שיגעה אותי, בשגעוני חשבתי שוב על להתחיל לחשוב מה שהוביל לזלזול בתת מודע, היא חכמה... הרגישה את הזלזול והודיעה שכדאי שננתק את הקשר.
כששמעתי את זה הייתי בהלם, זה היה הדבר ההזוי והמופרך ביותר ששמעתי ובאותו התפרקתי לחלוטין. האמת היא שכבר הייתי מפורק רק שהייתי בדיוק במקום בו היא רצתה אותי, התחלתי לבכות ואמרתי לה שאני אקבל על עצמי הכל (והתכוונתי באמת להכל) כדי לכפר על השטות שעשיתי, למזלי היא הסכימה.
תודה שהסכמת, אני מתנצל ודבר שכזה לא יחזור שוב. אני יודע שאני בעונש ואני אעמוד בו בכבוד למרות שאת יודעת שמבפנים אני מתהפך. תודה שאת כאן בשבילי.
אני גם מתנצל שאת נאלצת להעניש אותי בצורה שפוגעת גם בך, מבטיח לכפר על זה ולפצות אותך.



בחיי לא האמנתי שאעשה שטות כמו שעשיתי, מי המשוגע שמזמין הביתה מישהי שלעולם לא פגש ומחכה לה ערום עם עיניים מכוסות, משאיר את הדלת פתוחה, יושב על הברכיים ומחכה....
השטות הזאת התבררה כמעשה החכם ביותר שעשיתי בחיי, את מדהימה.
המקום הקשה ביותר והתובעני ביותר – חוסר האונים המוחלט הסתבר כמקום הטוב והנעים ביותר, וכל פעם שנגעת בי התרגשתי כפי שלא התרגשתי מעולם, זה הדבר הכי טוב שקרה לי.
המקום הזה של חוסר האונים המוחלט מלווה אותי מאז ואני שמח שכך, ככה אני מרגיש כלפייך, זה המקום שרצית להוביל אותי אליו וכשהצלחת הפכת אותי למאושר באדם. כל מה שאני רוצה לעשות זה לחבק אותך ולבכות... וככה להירדם...
תודה על כל מה שעשית בשבילי, אוהב... מתגעגע...
ושוב סליחה, מחכה שתרשי לי לבכות...