ניקה לצורכי כתיבה

שלשום היה לי יום הולדת,
לא משהו מיוחד, קצת עצוב למען האמת.
כמה אנשים התקשרו לאחל לי מזל טוב. בכל שנה מספרם הולך ופוחת.
הבחור שאני איתו כבר 4 שנים לא קנה לי כלום ובכלל הוא מתקמצן עלי יותר משהוא מתקמצן על עצמו.
האקס הנשוי שלי התקשר. זו הייתה שיחה קצת מביכה אבל שיהיה.

והדבר הכי עצוב הוא שאני מספיק מטומטמת כדי להעמיד פני שמחה כשבפנים בא לי למות.

קצת על בגידות. נבגדתי, בגדתי, שמעתי על וראיתי במו עיני.
יש לי הרבה זמן פנוי עכשיו כדי להבין מה זה ולמה, מה גרם לי אז, למה אני בעצמי נבגדתי ומדוע סלחתי גם בפעם השניה, גם על השקרים. אז תשתקו רגע, הולכת להיות פה הרבה כתיבה אסוציאטיבית וזה הולך להיות ארוך. אני אבין גם אם לא תקראו עד הסוף, אחרי הכל זה יותר בשבילי מאשר בשבילכם.


סוף י"ב לפני הצבא. אני סוף סוף מעיזה ומנשקת את אלון ידידי הטוב משכבר הימים ושוברת חברות אפלטונית רבת ימים ושנים. בלילות הייתי משקרת להורי ומתגנבת אליו אך לצערי לא הייתי מאוהבת בו. זיכרונות נפלאים יש לי כשהייתי נרדמת בזרועותיו כשמוזיקה נפלאה מתנגנת ברקע. אני חושבת שרק באותם ימים הייתי יכולה להרדם חבוקה כך עם גבר מבלי שיקרה שום דבר. הוא לעומתי אהב אותי אהבה עזה (בדיעבד התברר לי ששמונה שנים הוא שמר זאת בקירבו) אך לא יכולתי להימשך אליו כלל. טיפוס רזה ונמוך אף פעם לא עשה לי את זה לצערי, כך שאני מיחסת את התפרצות התשוקה שיזמתי סוף סוף שם בחדרו לדחפים שלא יכולתי לרסן. שבוע לאחר מכן ליויתי אותו ללשכת הגיוס ולאחר מכן לא עניתי לו לטלפונים כמעט שנה. שלח אלי חברים, מכתבים, מה לא. עד היום אני מאמינה שאף גבר בחיים לא אהב אותי כמו שהוא אהב אותי אז. תשוקתו אלי, לשמוע אותי ולראות אותי (הוא אפילו שבר ידו במתכוון כדי לקבל גימלים ולצאת לראות אותי) ראויה להערצה, אף גבר לא עשה בשבילי כדבר הזה. כמה שלא ידעתי להעריך את זה אז.
מאז עברו שנים ואיתן גם מערכות יחסים ארוכות טווח. באחת מהן כמעט עשיתי בעצמי את המעשה. הייתי אז קרוב לשנתיים עם חבר שלי דאז, שהיה נודע בקרירותו, אך במיטה אש ותמרות עשן כמו שאומרים. לאט לאט האהבה נמוגה, והוא הפסיק למלא את צורכי הרגשיים והתחלתי לפזול לצדדים. לגמרי במקרה נקלעתי למקום מגוריו של מכר, בדיוק בזמן שזה התקשר אלי לאחר שנים שלא היינו בקשר. אמרתי בליבי שזה סימן ברור מדי מכדי להתעלם ממנו ונסעתי אליו... בעודי מתקלחת אצלו הרגשתי את ליבי הולם, הנה אני הולכת לעשות את זה! לחוות את הריגוש הזה שמראים בסרטים רק עם נשים נשואות ומבוגרות יותר ממני, רק שאין פה חדר אפל ומעשה סוטים, ואין הילה סביב הדבר רק הרגשה רעה וטעם מר יותר 10 דקות מאוחר יותר כשיצאתי מפתח דלתו מתנצלת באומרי שאני לא יכולה.
לקח לי עוד חצי שנה להבין שאני חייבת לגמור איתו, ועוד חצי שנה באמת לגמור איתו. אחרי כל טלפון שבו הבהרתי שזה נגמר הלכתי להתנחם בזרועותיו של מישהו אחר. בין לבין היו לי כמה הרפתקאות והתנסויות לא רעות בכלל, וההרגשה הרעה הלכה ופחתה.
באחת ממערכות היחסים שלי כשאני מצאתי את עצמי בצד השני של המתרס.. ובכן זה היה בכלל לא נעים בלשון המעטה. ובכל זאת סלחתי. בפעם השניה זה היה עוד יותר לא נעים ובכל זאת כמו שאתם מנחשים.. שוב סלחתי, אבל עם נקמה קטנה משלי בדמות מפגשון קטן ולא מספק בכלל עם טעם רע בפה שאני לא גאה בו בכלל, אבל בואו נוריד את הבולשיט, איפה אני יכולה להיות כנה עם עצמי אם לא פה?
אפילו עכשיו אני מוצאת את עצמי במערכת יחסים ארוכה, ולא מסופקת. אני לא יודעת אם זו רק תקופה רעה או ששוב הלהבה מתחילה לדעוך לי קצת לפני שהכפתור מכבה אותה לגמרי. כיום אני אוהבת שני גברים במקביל. לא בוגדת, לא במעשים לפחות. אבל בלילה במיטה מחשבותיי נודדות אל אותו אחד שעשה לי את זה יותר מכולם. פתאום כל האהבות שהיו לי כלפי גברים מתגמדות. לא ידעתי שום דבר כזה לפני כן.
כבר כמעט 3 שנים שהוא מעסיק את מחשבתי ואני נוטה לחשוב איך זה יתכן, והאם אני לא מאוהבת ברעיון, דמות או בהרגשה החמצמצה הזו שמתפשטת לי בבטן כשאני מזכירה לעצמי שזה כנראה לא יקרה. אבל זה לא עוזר כי בלילה אני מדברת אליו, שואלת אותו שאלות, נפגשת איתו על קפה ואני שוב מצחיקה ושנונה ולא נאלמת דום בקירבתו. ואני רוצה דברים. אני רוצה שיחשוב עלי בכל רגע פנוי יקר שיש לו, כשהוא שומע שיר מלנכולי באוטו, או אפילו כשהוא הולך לישון עם אישתו. שיחבק אותה ויחשוב עליי. שיתקשר אלי באמצע היום רק כדי לשמוע אותי, שאגיד לו שהכל בסדר כי בלי זה הוא לא יהיה רגוע. שיתקרב להריח את השיער שלי מבלי שאשים לב, ושיזקוף את אוזניו כל פעם שמדברים עלי כדי ללכוד עוד שביב אינפורמציה עליי. שיהיה גאה בי. שימציא קורסים באוניברסיטה רק כדי שיוכל להתקל בי ב"מקרה". שיצרוב דיסקים עם שירים שאני אוהבת כדי שאראה כמה הטעם שלנו דומה ושיקנה ספרים שראה אצלי בבית כדי שיהיה לנו על מה לדבר. שיתגעגע. שיחשוב עלי. אז כששמעתי שהוא התחתן לפני חצי שנה הרגשתי כאילו קיבלתי אגרוף בבטן. תמיד תהיתי למה הם מתכוונים כשהם אומרים אז זה, הם לא טעו, זה באמת כואב.

ונחזור לעניננו. עד היום לא מצאתי את הגבר שאהב אותי כמו אלון. אולי כי זו הייתה אהבה תמימה, ילדותית שנשענה על אמיתות שיכולות להיות נכונות רק לאותה תקופה, שאז אין היגיון באהבה ושעושים בשבילה הכל. שתשוקה זו תשוקה, כשהכל מרגש יותר כשחווים את זה בפעם הראשונה. גבר. אישה. לשון. צוואר. ליטוף. כתפיה של חזיה נשמטת מהכתף. ומשינה ברקע, מספרים על אנה שמאחרת למקום שאי אפשר אחרת.