|
|
|
אתמול מישהו אמר לי שהוא לא אוהב מלאות
אז זה שישב לידי
קם
וצעק עליו
שאני מהממת,
ויפה,
וסקסית.
שונא המלאות שתק.
וגם אני שתקתי.
רק זה שהגן עליי המשיך לנאום בשבחי.
(גם אחרי שכולנו הלכנו הביתה)
גבר גברי שכמותו.
אין לי כלום עם האתר הזה,
אני לא שולטת
לא נשלטת
ולא כלום באמצע.
--
אני פה רק כדי להקיא על הדף את העצב.
יש עוד דפים שעליהם אני יכולה,
אבל שם אסור לדעת לאנשים כמה עצוב לי.
--
הקאתי.
--
לילה טוב
אלף בנים התחילו איתי אתמול
וכמו דפוקה נמרחתי דווקא עליו.
דווקא על זה שמתעקש לבוא איתי לאירועים, למסיבות, לפגישות עם חברים
אבל מכריז על חוסר המוכנות שלו לקשר רציני.
וזה מפגר-
כי לא ביקשתי קשר רציני.
וזה יותר מפגר-
כי אפילו סקס אין ביננו
וזה הכי מפגר-
כשאת שיכורה, לבושה בשמלה של אירוע
ומנסה לנשק אותו בחניה.
הוא לא זרם.
ואני דפוקה
שלא זרמתי
עם השאר.
נראה עוד כמה זמן הלבד הזה ימשך.
ונראה מי יתייאש קודם
אני הוא או
כרגע הוא מוביל עליי.
בן זונה.
אז אתמול הייתי בפעם הראשונה במסיבה בדאנג'ן.
מה אומר לכם?
אם הייתה לי מצלמה
היה לי אלבום מ"סדום 2014"
הרגשתי אתמול שני גברים בתוכי
כל אחד לחוד.
קירחים, גבוהים, חסונים וחתיכים.
זה היה טוב
ורטוב
וחזק
ושורט.
פגשתי שם גם איזה אקס
שהביט בי כשמישהי ירדה לו
כמו אומר "זרקת אותי, אבל מישהי יורדת לי"
זה היה משעשע
ומגוחך
אבל קצת מחרמן
אז אתמול, בפעם הראשונה שלי במסיבת סאדו
במקום להיות בהלם
הרמתי את השמלה
ונתתי לשני גברים לחדור אליי
וזה היה טוב.
בסביבות 4 בבוקר נזכרתי שאני קצת שבורת לב
אז לקחתי מונית ונסעתי הביתה
ועכשיו האנג אובר
וחשק
לעוד מסיבה כזו
לעוד גברים כאלה
ולאהבה
שלא תשבור לי את הלב.
בא לי לנסוע לצפון
ובדרך לשמוע מוסיקה קיטשית צרפתית
או ישראלית קיטשית
או מרוקאית קיטשית לא אכפת לי.
בא לי שאתה תנהג
אני אסתכל בחלון
ולא תגיד מילה.
תדע שאני רוצה וצריכה שקט.
לא בא לי שתאתגר אותי בשנינות מאולצת
לא בא לי שתיתן לי הסברים על הדרך
וגם שירה בציבור לא מעניינת אותי.
בא לי צפון
הרים
ירק
ומוסיקה.
--
בא לי לכתוב
בעירום.
בא לי שיהיה קר
ותסתכל עליי כותבת בעירום.
בא לי שתמאס בשקט שכפיתי עליך
תבוא אליי
תשכיב אותי על רצפת הצימר
ותעשה איתי אהבה.
--
בוא איתי לצפון,
המרכז נמאס עליי.
וגם הרעש
שלמה ארצי שר לי
את המילים
שההוא
לא מסוגל להגיד לי.
-
לא בא לי לישון הלילה
הלילה אעשה סבב ברים
לבד.
--
חפשו אותי.
וגם הוא לא מספיק לי.
הוא לא ההוא
שמבין מהעיניים שלי
מתי טוב לי ומתי רע.
הוא לא ההוא
שתופס אותי בכניסה לבית
אומר לי
שנמאס לו מהזיוף שלי ליד אנשים
מושך לי בשיער
ולוחש
שנמאס לו
שאני המרכז של הכל
שמוריד לי את הג'ינס באחת
ומכניס יותר מדי אצבעות
להרחיב
הוא לא ההוא
שמזיין אותי מאחורה
ורגע אחרי שגומר בתוכי
אומר
שלמרות הכל
הוא גאה בי
ויודע
שכשאני באה הביתה
אני רק שלו.
--
אני מנסה,
אבל זה לא הוא.
הוא שאל אותי אם אני סומכת עליו,
עניתי לו שכן
אולי היין ענה לו
אבל מה זה משנה?
ברגע שהוא הוציא את הסכין
והעביר אותה על הגוף שלי
העולם היה ורוד
ברגע שהוא חדר אליי
והיא הונחה על יד הצוואר שלי
ראיתי את חווה
שאלתי אותה "ככה נראה גן העדן?"
"בדיוק ככה" ענתה לי
בדיוק ככה.
ואז הוא לקח אותי לטייל בטבע
ובין צרעות לעטלפים
אפילו היה די נעים ונחמד,
מערות קרירות כאלה, כיפיות.
ואז נקרעה לי נעל הבובה החדשה שנעלתי
והוא הביט בי
והבטתי בו
ושנינו הבנו שאם לא אראה את הבית בקרוב- יהיה רע.
--
אז ראינו את הבית מהר מאוד
ואת המיטה שלו עוד יותר מהר
פאק, הוא כל כך טוב.
4 פעמים פיצו על נעלי בובה
חתיכת פיצוי,
תודו.
