פורים
שוב עברה שנה והגיע החג הזה שמתחבר אצלי במקום הכי נכון. תמיד אהבתי להתחפש ולהיות משהו אחר ממה שאני. כנראה שהחיים המחניקים בקיבוץ כאילו לחצו אותי החוצה מהם כמו משחת שיניים משפופרת.
איפור, תחפושת כך שלא יזהו אותי. שאני לא אזהה את עצמי במראה. ברגע ואמצא את עצמי אני מאמין שזה יבוא דרך אהבה אמיתית ונצחית. רק חיסול הבדידות יביא אושר.
האהבה למטאל עלתה מדרגה נוספת ביום שני. הופעה מרהיבה בעוצמתה של להקת DISTORTED. גם צילמתי בוידאו את ההופעה, גם עשיתי ריאיון עם הלהקה לפני ההופעה בשביל כתבה על המתופף.
בקרתי בחנות של צביקה ועשיתי קניה של ציוד. בנאדם חייב להתאבזר פעם בכמה שנים. אי אפשר להשתמש רק באטבי כביסה מהכלבו וכיסוי עינים של בריטיד איירוויס.
ההכנות לפורים בקיבוץ בעיצומן ועשיתי כמעט את כל הפלקטים שתלו בחדר אוכל. זה המעט שאני יכול לתרום לקיבוץ. אני חושב שיצאתי בר מזל שאני חיי פה , קיבוץ זה רשת ביטחון כשאתה מאבד את שיווי המשקל ומתחיל ליפול.
למרות כל הטוב אני מרגיש תקוע פה כמו תמיד. חסרה לי תרבות. אני לא מחובר לכמעט כלום שקורה בארץ בתרבות. רוצה ללכת לתיאטרון אלטרנטיבי, להופעות מטאל, אירועים בשנקין.....
התקשורת בארץ רוויה אנשים שלא למדו עיתונאות ולימודי מדיה בחייהם, ובכל זאת נכנסו לערוצי התקשורת כי הם חברים של או היו מוכנים להיות זונות של המיינסטרים אם ממודע ואם לא.
יאללה עוד יום שאני צריך לבקר במכללה ולבקש טובות מהרכז הפקה השמוק, למרות שזאת העבודה שלו. כולם בסגל הטכני עושים טובות, למרות שזאת העבודה שלהם ונחשו מי משלם.....
שיהיה לכולנו חג שמח ומלא התחפשות
לפני 18 שנים. 15 במרץ 2006 בשעה 8:03
