אני יושב בבית של ההורים שלי כי המחשב החליט שהוא לא מדבר עם המודם ושאר העולם. ממש חיזבאללון קטן.
אני שותה את מה שאת כותבת. שותה ואין לי רוויה. את מה שאת מבקשת למצוא, את נקודת האיזון החמקמקה הזאת אני מאמין שאמצע, במוקדם או במאוחר השנה.
*
לפי תורת המספרים זוהי ספירת 9 השנים שלי שבהן אפרוץ קדימה, אבנה בסיס חזק לעתיד. יש לי המון רעיונות , אנשים שאני מכיר היכולים לעזור לי , אבל מאף אחד אין ישועה , הדלתות חסומות. אני כמו מי הנהר המבקשים למצוא סדק בסכר. יום אחד הטבע יתגבר על האדם ומי הנהר ישטפו את העמק, יביאו לזרימה הנכונה של הדברים.
*
אוף נמאס לי לקטר ולהרגיש את התיסכול הנוראי הזה אבל זה המצב פה בעמק. אני כבר רוצה לעבור למרכז אבל חוסר עבודה גורם לי רק להעמיק את מה שאין ולהתרחק מהיש.
*
היום אני אלך למעבדת מחשבים ואראה כמה ירצו על התיקון...אני מקווה מאד שאוכל עמוד בזה.
בחמישי סוף סוף יש לי תור אצל האורטופד. ירדו המים והקשת שבה לברך אותנו. רק שנהיה כולנו בריאים
לפני 18 שנים. 20 באוגוסט 2006 בשעה 12:32
