צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מאמא קפיץ בשחקים

לפני שעה. 1 באפר׳ 2020, 12:05

אני: אני לא אוהבת כשהשיער של מתארך, אני חייבת להסתפר!

קורונה: חיחי 

לפני 16 שעות. 31 במרץ 2020, 21:28

חופש מוחלט, חוסר במחויבות, להיות ערה בלילה ולישון ביום, חוסר בצורך בסדר יום, בינג', לגמור ספר בלילה, לתקשר עם אנשים רק דרך מסך - לא יודעת מה איתכם, אבל לי יש שתי אסוציאציות לרשימה הזאת: החופש הגדול, ודיכאון. 

 

העולם מתנהג ומכריח אותי להתנהג, כאילו אני בדיכאון. וזה מפחיד ומלחיץ ומערער. 

מה, אם העולם אומר, אז זה בטח באמת ככה. אני מעורערת רגשית, צפה בלי אחיזה ושוקעת. יש פחות מידי מה לעשות ויותר מידי זמן לחשוב. יש המון חוסר אונים ואי ודאות, אז ברור שאני בדיכאון.

אני צריכה מאמץ מנטלי רציני כדי לזכור שזאת לא אני, ושזה לא בא מבפנים, אלא שזה מבחוץ. מבחוץ לי. ושאני לא בדיכאון.

 

הניסיון לזכור את זה כל הזמן ולהילחם בהרגשה שאני כן בדיכאון, נורא נורא מעייף. מה שמוביל לשינה מרובה, שהיא עוד סממן של דיכאון. פלונטר.

 

אז מה עושים? אני החלטתי להתמסר לעניין הדיכאון, ובאמת להיות בו, אמיתי או לא. לא לברוח ממנו או לנסות לשכנע את עצמי כך או אחרת. להיות.

אז היום, שזה יום של לימודים מקוונים, לא "הלכתי". "הברזתי" היום. נשארתי במיטה כמעט כל היום, בכיתי, שתיתי אלכוהול והזמנתי ג'אנק פוד, למרות שיש מלא אוכל בבית. התפלשתי טוב טוב בביצת הרגשות הזאת, אימצתי אותם אלי, הרגשתי אותם.

 

זה עבד. מרגישה הרבה יותר טוב. לפעמים עדיף להרשות לעצמי להיות במקומות האלה, רק ככה אני מצליחה לצאת מהם.

לפני יום. 30 במרץ 2020, 15:54

לגמילה מפייסבוק. 

 

 

משעמםםםםםםםם ליייייייי

לפני יומיים. 29 במרץ 2020, 17:01

נשלט עם הגירסא שלך ל"אני אתעלם ממה שאמרת ואעשה מה שאני רוצה",

ספר לי עוד על למה אני פשוט חייבת לשקול לתת לך צ'אנס. 

לפני יומיים. 29 במרץ 2020, 15:29

השתקתי את הפייסבוק, את ynet, את טלגרם ואת אפליקציות הקורונה,

 

אבל איך משתיקים את המחשבות?

לפני 3 ימים. 28 במרץ 2020, 17:02

ואין לי כוח יותר. 

לפני 6 ימים. 25 במרץ 2020, 14:47

שיחה עם חברה:

אני: לא נעים לי בגוף שלי. אני עייפה ומשועממת וחסרת מנוחה ולא מצליחה להתרכז בכלום ועצבנית.

היא: בגלל הבידוד?

אני: בגלל המחזור.

לפני שבוע. 24 במרץ 2020, 5:06

חוויתי כל מיני סוגים של מקצבי מציאות:

1) הקצב של המציאות לעומתי בזמן דיכאון אובדני - אני עומדת על הרציף, ממש על קצה קצהו, והמציאות דוהרת על פני. אני נורא רוצה לעלות עליה, אני נורא מתוסכלת שאני מחוץ לה, לבד ולא מצליחה לעלות. אני מרגישה כישלון שאני כל כך איטית והיא כל כך מהירה. אני מנסה שוב ושוב לעלות עליה, להשיג אותה, אבל נכשלת ונחבלת שוב ושוב ושוב.

2) הקצב שלי לעומת המציאות בדיכאון לא אובדני - המציאות איכשהו מתקיימת, אני מזהה רסיסים ממנה, כשאני מצליחה לשים לב אליהם, אבל התודעה שלי זוחלת בקצב של חילזון. אני גוררת את עצמי בתוך המציאות, או בשוליה, או מסביב לה, לא ברור. אני קולטת הבלחים ממנה לפעמים, אבל בתוכי הכל נורא נורא א י ט י.

3) המציאות של הודו ואני - בשבועיים הראשונים זה קשה. התודעה שלי על טורבו בזמן שהמציאות נמרחת סביבי בצבעי מים. הראש שלי רץ והמציאות שוכבת בצל עם הרגליים למעלה ושותה מיץ אבטיח קר. אחרי שבועיים אני מתאימה את עצמי לבטלה הזאת של המציאות ומשתרר שקט מופלא בסנכרון הזה.

4) המציאות בחוץ ואני בפנים - כשאני חולה פיזית, כי הסוכר משתגע, כי אני במחזור או כי יש לי חוסר בויטמינים או הורמונים מסוימים, המציאות נמצאת מחוץ להישג ידי. היא ואני לא נמצאות באותו חלל ובאותו זמן. אני תלושה ומנותקת, צפה ולא שייכת לכלום. או שהיא לא שייכת אלי. או ששתינו צפות בג'לי, אני נמשכת בכבדות מטה, למעמקים שלי, והיא לא שם.

5) עכשיו - לראשונה בחיי המציאות מתנהגת כמוני! היא לא ספונטנית וחסרת מעצורים אלא מתוכננת וזהירה. צריך תמיד להיות בשליטה, לתכנן כל צעד, קשה לצאת מהבית, צריך להיות המון לבד ולהעסיק את עצמך.
המציאות התאימה את עצמה אליי, לקצב שלי.
mind blowing

לפני שבוע. 23 במרץ 2020, 23:20

א', בחור רוסי בוכרי בן 50-60 שעובד איתי ותמיד מביא לי אוכל (התקדמנו בינתיים מממתקי שוקולד וקלמנטינות, לתפוחי עץ ומאפים בוכריים, מלוחים עם תפוחי אדמה ומתוקים עם שזיפים), ניגש אליי הערב ומספר: "היום, בדרך לכאן, שוטר עצר אותי!"
אני: "מה? למה?!"
הוא: "לא יודע. הוא צעק לי 'היי! אתה! לאן אתה הולך!' (א' מדמה את עצמו קופץ בבהלה, האיש היה צריך להיות שחקן) ואני לא הבנתי מה הוא רוצה. הראיתי לו את התעודה של המעבר ואמרתי שאני הולך לאבטובוס, עבודה. אז הוא אומר לי 'טוב. אבל אל תלך פה ברחוב.'
אז הלכתי משם וחשבתי, מה הוא רוצה, שאני אעוף?"

לפני שבוע. 23 במרץ 2020, 19:10

כל הזמן הזה לא חשבתי על זה בכלל, אבל כמובן שדווקא עכשיו בא לי מקדונלדס.