טעימות

אני לא אצליח לבטא במילים את מה שאני מרגישה כלפיך אז שמתי שיר: 

למה אנחנו לא יכולות ללכת לסרט בערב כמו אנשים נורמלים? למה אני צריכה לשבת בתחנה ולחפור לעצמי מה מילמלת לגבי איזו מישהי שבאה לישון איתך היום בלילה ואז לעלות על האוטובוס הלא נכון?

היא הציעה לי לשנות את הפרופיל. 

אני לא יודעת מאיפה להתחיל . 

אני לא אוהבת לדבר על עצמי 

אבל הנה אני ... 

פה.  

כשהפוסט הזה פה זו התחייבות . 

שיגרום לי להתחיל בהתמודדות. 

מקווה שייצא משהו טוב 

כי כל מה שחיפשתי הוא לאהוב. 

הרגליים מפוסקות והאגן רוקד. המילים שלה חודרות ומדליקות אותי עוד. הדגדגן בטח נפוח ואני בטח כבר ממש רטובה אבל אסור לי לגעת , אסור לי לבדוק.היא מצווה עלי לנתק את השיחה ולרשום מה אני מרגישה. אני רוצה... 

אני רוצה אישה! אני רוצה אישה! אני רוצה אישה! אני רוצה אישה! אני רוצה אישה! אני רוצה אישה! אני רוצה אישה! אני רוצה אישה! אני רוצה אישה! 

תפסיקי לנסות לרצות, להתחמק מעימותים ושיחליטו בשבילך כברירת מחדל.

וגם .. 

מה זה אומר אם לקוח שואל אם להביא לי את המשלוח מנות הביתה או למשרד? 

לילה טוב! 

חזרתי. לכתוב פה. הייתי יצירתית פעם. בפוסטים הקודמים. עכשיו אני סתם זקנה בלה. וזהו. הולכת לישון. כרגיל ודי.  

אני לא נרגעת.

אני כנראה כועסת . 

כועסת על עצמי שיצרתי את זה. 

כועסת עליהם שלא זרמו. 

כועסת עליו שמקשה עלי כשבעצם ניסה להקשות עליהם. 

כועסת עליך אבל לא באמת. 

כי בא לי לכעוס. 

ועכשיו אני רוצה להרגע, ואתה מרגיע אותי . 

ואתה קרוב אבל רחוק אבל אני לא כועסת. אני נרגעת מזה. 

אני מדמיינת חיבוק... ונרדמת. 

לילה טוב! 

כל פעם שאני יוצאת למועדון עשן הסיגריות נדבק לי לשיער, ולאחר חפיפה ואפילו שתיים, הריח לא רק שלא נעלם, אלא מורגש אף  יותר כשהשיער רטוב. למישהי יש רעיון איך להפטר מהריח ? 

הוא (מהחדר מתקן לי דברים בדירה): "בואי לכאן רגע.."

אני (בסלון מול המחשב): "אני לא יכולה ,אני עושה משהו דחוף!"   

הוא: "זה יכול לחכות, אני צריך שתראי משהו"

אני: "אתה לא יודע מה אני עושה!!!אתה לא יכול לקבוע אם זה דחוף או לא!!"

הוא: "את בודקת אם התחבושות שקנית הן עם כנפיים..."

אני(בהכנעה): "נכון ... אני באה... "