בארמון שלי

אני ממש בתולת כלוב (לפחות בשם המשתמש הזה :)), ועוד לא הצלחתם להרשים אותי. איפה הם העבדים המוצלחים? איפה הן השפחות המקסימות?
הבטיחו לי יותר. הבטיחו לקיים? זו שאלה אחרת.

האם העבדים חושבים שהם לבד בעולם? זה פשוט מדהים לגלות איך כל אחד חושב שרק הוא הוא יכול לשרת אותך נאמנה, לפנק אותך שירות הראוי למלכה ברמתך, מפיו של כל אחד יוצאים רק מילות אהבה וסגידה. אני ואני ואני.

מעטים העבדים שפגשתי בחיי התל אביבים הקצרים שבאמת הרשימו אותי ביכולת הנתינה שלהם, ובאמת היו ראויים לסגוד לי. לא כל אחד ראוי ללקק לי את הרגליים או לשתות לי את השתן, ובטח ובטח שלא ללקק לי את הכוס. עובדים בשביל זה.

לכן התחלתי להעביר מבחנים את העבדים והשפחות המנסים להגיע לארמון שלי.
אני לא ממש מעוניינת להיכנס לזה כדי שעבדים לא יתכוננו מראש, אני רוצה אותם מופתעים, אבל בואו רק נגיד שהמבחנים שלי בוחנים כניעה וצייתנות ותכונות שעבד בהחלט צריך, יחד עם כשרונות ויכולות. היה לי פעם עבד שהיה באמת נפלא. צייתן ואוהב ומפנק. אבל מה, הלשון שלו לא יצאה החוצה. הייתה לו איזה בעיה, לשון מחוברת כזאת. הוא עשה פעם ניתוח וזה לא עזר. כמה שרציתי למצוא איזה פתרון ולהשאיר אותו, לא הייתה יכולה להרשות לעצמי. נתתי לו מדי פעם להסיע אותי או לעשות לי קניות, אבל בסוף נאלצנו להיפרד בשלום.

בכל אופן, שלא תגידו שלא אמרתי. יש מבחנים, והם לא קלים בכלל.
שכל אחד ידע לאן הוא נכנס.