איך מתחילים שוב?

רק מציצה,
לראות,
לגשש קצת
מיד בורחת אל החור.
הסטירות שספגתי היו כואבות מידי ומשפילות מידי ואני מתגעגעת.
ואולי יש לו גם תחליף?
או לפחות או אח תאום?

כשאני איתו טוב לי
כשאני לא איתו אני חושבת עליו ורע לי.

כשאני איתו, אני יודעת שאני האחת והיחידה בחייו.
כשאני לא איתו אני יודעת שאני בסך הכל אחת מארבע.

ולחשוב שפעם פעם רציתי להיות שיפחה בהרמון.

אחרי שויתרתי מצאתי
ואחרי שמצאתי נמצאתי
ועכשיו אני מאושרת
מאושרת עד הגג.

התייאשתי

לא מצאתי את מי שחיפשתי ואלו שמצאתי היו עסוקים מידי, תפוסים מידי או מאכזבים מידי

ומנגד, גם אני אכזבתי אנשים יקרים, מעיוורון, מאי הבנה או מטיפשות.

ככה זה בחיים

כנראה שזה כתוב בכוכבים, במזל, בגורל.
אני לא יודעת, אני לא מאמינה

בתקופה הקרובה אחזור לחיי הרגילים.
ואולי בזמן אחר, במקום אחר...


ותודה מיוחדת לאיש יקר במיוחד A.O

מי שרוצה, שיתאמץ ויזיע קצת.

אולי מצאתי
אולי הוא... הוא...
עד לא ברור כמה אורך נשימה יש בריאותיו, כמה בתוכי
אבל זה טעים.

כשאני מקבלת אולטימטום אני מנתקת את עצמי לדעת.

משהו הבהיל אותי. אני לא יודעת לשים את האצבע, לא יודעת להגיד מה. אבל נבהלתי, נבהלתי נורא. פתאום חשבתי על עצמי שאני נגררת מהר מידי, נשאבת מוקדם מידי, זה נראה כל כך טוב עד שזה היה רע.
אז התרחקתי, לקחתי צעד אחורה ואטמתי את אזני מלשמוע, את עיני מלראות.
אבל המגנט, הו המגנט חזק מידי, ואני חוזרת
על ארבע ((((:

כן אדוני

חחחחחחחחחחחחחה (וזה צחוק מריר עם קצת דמעות)

אני מתנצלת בפני כל מי שפנה אלי ולא עניתי לו. יש מישהו שחשוב לי לענות לו וההודעות בכלוב קצובות, לפחות למי שאין לו מנוי זהב.
אני גם מתנצלת בפני מישהו ספציפית שאין לי מושג מי היא וגם לה אין מושג מי אני שמחר בבוקר כנראה תשנא אותי לנצח. זו לא אשמתי וזה כל מה שאוכל להגיד.
ועלי: אני מוקסמת ממילים ומוצפת בענן של הרגשה טובה שאולי ואם ואולי ואם אז הרבה דברים נפלאים עומדים לקרות לי בעתיד הקרוב.
תחזיקו לי אצבעות.

משונה(ואולי לא) לקרוא מישהו שכותב בשפה הנכונה, במילים הנכונות, בסימנים הנכונים.

זה כל כך משונה (ואולי בעצם לא) לחפש ולא לחפש אבל למצוא מישהו שנדמה לך שהוא כבר הרבה זמן מדבר אלייך אבל לא היית כאן כדי להקשיב.

זה הכי משונה לדמות בראש מישהו שאת לא מכירה, גם הוא לא מכיר אותך, נדמה לך אחרי שקראת אותו שאת מכירה אותו כל כך.