בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

כאן פורקים מתחים

הבלוג שלי ובשבילי.
לפני 14 שנים. 4 ביוני 2009 בשעה 8:59

או במילים אחרות כל כך קשה להיות מרצה בקיץ באוניברסיטת תל אביב.
איך אפשר ללמד בקיץ כיתה מלאה בנשים צעירות שממלאות לי בחרמנות את כל החושים?
(אפילו גם כמעט את הטעם)

קחו לדוגמא את אתמול:
אני מגיע לשיעור 80% מהכיתה שלי הן נשים וכולן מגיעות לשיעור במיטב מחלצותיהן ובהתאם לעונת השנה.
ואני מעביר את השיעור כשאני משתדל (ורק לרב מצליח) לחלק את הריכוז שלי בין המצגת לבין העיניים שלהן.
אבל אחרי השיעור כשאחת הסטודנטיות מבקשת להישאר יחד לכמה דקות כי היא לא הבינה משהו כבר נשברתי.
היא ישבה שם מולי עם שדיה המלאים והקשים,
עם המבט בעיניים שרק צמא למוצא פי.

משהו בסיטואציה הזאת שמעצם הוויתה (מרצה וסטודנטית) מעמדות הכח כאן מובנים לכולם, משהו במראה הצעיר שלהן, משהו בהליך הלימוד שלהן מהידיים שלי ... פשוט מוציא אותי מדעתי.



Nike

לפני 14 שנים. 1 ביוני 2009 בשעה 5:52

כל כך הרבה רצונות מטיילים להם בראש,
באם אני אעלה אותם על הכתב האם זה אומר שאני נותן להם דרור?
האם זה אומר שאני הכיר בהם?
האם ההכרה בהם היא חצי דרך לשחרור מהם או אולי זאת חצי הדרך להגשמה שלהם?

האם להתחיל לכתוב?


Nike