שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

קצרים

קצר ולענין
ומיועד לאנשים עם ראש על הכתפיים
לפני 8 שנים. 14 באוגוסט 2016 בשעה 5:44

אם חס וחלילה יוקם בית המקדש פעם שלישית זה יהיה אסון לעם ישראל.
אם בתקופת הבתים היו רק יהודה וישראל הרי שהיום ישנן המון עדות : אשכנזים,ספרדים,תימנים,עירקים,חרדים מכל מיני חצרות ועוד ועוד.
ומי יהיה הכהן הגדול ? הרי כבר עכשיו ישנם שני רבנים ראשיים ועוד רבנות ראשית שחלק מהדתיים והחרדים לא סרים למרותה
והיה כי אכן יוסכם על כהן גדול אחד ועל מפתח כלשהו של עוזריו הלוויים מה יהיה דין המעשרות שיועלו לבית המקדש? הרי זה יהיה גוף שבתיאוריה שירכז בידיו עשירית מהתוצר של המדינה .ואיך בדיוק יוקרבו הקורבנות ? הרי כל שוחרי איכות הסביבה ואוהבי בעלי החיים יפגינו כנגד השכם והערב ?
ובכלל מי יפסוק הממשלה החילונית הנבחרת או הכהן הגדול ?
וסתם שאלה והיה כי יוקם בית המקדש טכנית איפה יהיו מגרשי חניה לכל אותם המוני מאמינים שיבואו בהמוניהם בשלושת הרגלים ?
לפעמים טוב שהקמת בית מקדש שלישי תשאר משאת נפשם של אי אילו הזויים וחולמים ולנו ישאר את תשעה באב כיום אבל על חורבן בתי המקדש
וכעוד יום בו יש מוזיקה עברית טובה ברדיו.

לפני 8 שנים. 26 בדצמבר 2015 בשעה 11:03

כמעט בכל קשר בו מעורבים

גבר נשוי ואישה פנויה

או גבר פנוי ואשה נשואה

האשה נמצאת בעמדת נחיתות

ותמיד היא זאת

שמתפשרת ,מוותרת ,מקריבה נפגעת.

למה ?

לא יודע 

אבל זה ככה !

לפני 8 שנים. 26 בנובמבר 2015 בשעה 17:19

בחלון מול החומה היא יושבת כבר שנים,
אגדות הילכו עליה עוד מימי היוונים.
אל הים היא מתבוננת ובפלך היא טווה,
ממתינה לבוא הרגע בו יגיע אהובה.

טווי את הצמר, טווי את היום,
טווי את הסבל והחלום.
עוד יום עבר, שוב גווע האור,
טווי כי מחר הוא יחזור,
הוא יחזור.

וחולפות השנים. תם הזמר בדרכים,
מול בתים עשנים אין עוד זכר לפרחים.
בתנור צונן האפר, אין עשן בארובה,
בחלון אישה יושבת ומבקשת את ליבה.

טווי את הצמר, טווי את היום,
טווי את הסבל והחלום.
עוד יום עבר, שוב גווע האור,
טווי כי מחר הוא יחזור,
הוא יחזור.

מלחמות על אש וחרב, וצבען שחור אדום,
היא טווה בשתי וערב ממתינה לבוא היום.
היא יודעת: אוי למלך ואבוי למלחמה,
כל עוד יש אישה עם פלך הצופה אל החומה.

טווי את הצמר, טווי את היום,
טווי את הסבל והחלום.
עוד יום עבר, שוב גווע האור,
טווי כי מחר הוא יחזור,
הוא יחזור.

לפני 8 שנים. 24 בנובמבר 2015 בשעה 19:12

לפעמים גם תפוז מתוק

דוקר כמו לימון חמוץ

לפני 9 שנים. 8 בנובמבר 2015 בשעה 12:24

האורך 36 ס"מ

העובי מרשים מאוד

האיכות גבוהה ביותר

הצבע שטני בלונד 

צמה שגודלה בעמל רב במשך שנים

צמה שנגזזה ונתרמה לילדים חולי סרטן הזקוקים לשיער

36 ס"מ של חסד מכל הלב של אשה מופלאה

ובעזרת מלאכים מעמותת זכרון מנחם.

36 ס"מ של חסד אמיתי

 

לפני 9 שנים. 3 באוקטובר 2015 בשעה 11:49

חבל לי על חברים שנוטשים אותי

ואפילו אם הם חברים לאינטרס כזה או אחר

אבל 

אני שמח בכל חבר אמת שנשאר איתי 

מתוך אהבה אמיתית 

לפני 9 שנים. 2 באוקטובר 2015 בשעה 13:11

לַדֶּרֶךְ סַפָּן, הַיָּם לְפָנֶיךָ,
הָרוּחַ עַל הַמַּיִם קָם.
אִם לֹא יִבְגֹּד לִבֶּךָ
עַד נֶצַח לֹא יִבְגֹּד בְּךָ הַיָּם.

עֹגֶן הָרֵם,
הֶגֶה כַּוֵּן,
עֹגֶן הָרֵם,
וּפְתַח, וּפְתַח בְּשִׁיר הַסַּפָּנִים:
הָלְכָה סְפִינָתִי בְּלַיְלָה כָּחֹל,
הוֹבִילָה אוֹתִי לַיָּם הַגָּדוֹל,
הַיָּם הוּא רָחָב, גַּלִּים וְעָנָן
הַדֶּרֶךְ עוֹד רַב, רַב, רַב, הָלְאָה סַפָּן.

סוּפוֹת כְּבָר הָיוּ וְשֶׁבַע תַּחְזֹרְנָה
אַתָּה עַל הַמִּשְׁמֶרֶת קָם,
אַמִּיץ הֱיֵה וּזְכֹר נָא,
כִּי אֶת הָאַמִּיצִים אוֹהֵב הַיָּם.

לפני 9 שנים. 28 בספטמבר 2015 בשעה 10:58

השרשראות של פעם 

הניירות הצבעוניים מצד אחד ולבן בשני

סרגל הפלדה לחתוך את הגליונות לרצועות

דבק פלסטי בקערית

מכחול לדבק לאלה שפחדו ללכלך את האצבע

בגדי עבודה ישנים

וניירות עיתון על הרצפה

שלושה ילדים 

המון טבעות צבעוניות

ולבסוף המון המון שרשראות צבעוניות לסוכה

השרשראות של פעם 

מי זוכר ?

לפני 9 שנים. 23 בספטמבר 2015 בשעה 15:08

יוםכיפור של פעם היה עם אוירה אחרת

אוירה של יחוד אולי אף קדושה

אפילו לחילוני כמוני שמקפיד לא לקיים קלה כחמורה.

יום כיפור היה יום של שקט ושלווה

יום של דממת אלחוט קדושה

יום שאם היה מצלצל בו טלפון זה היה בגלל פיקוח נפש או שפרצה מלחמה.

לקראת יום כיפור היינו הולכים לספריה שואלים שני ספרים כמו :

החטא ועונשו,שר הטבעות, קדמת עדן או איזה ספר בן 400 עמודים

וכך עובר יום כיפור בקריאה 

זה היה פעם 

ההכנות ליום הזה קבלו תפנית 

לפני מספר שנים את הספריה החליפה ספריית סרטי וידאו 

ולפני החג המוני אנשים צבאו על הבלוקבסטר ועל כספומטי הסרטים

היום מכינים מראש מספר סרטים שהורדו מהאינטרנט

ואורה הכחלחל של הטלויזיה נראה בבתים רבים

ויום התענית עובר לו בנחת ובנעימים

גם את צלצול הטלפון המפחיד החליף הווצאפ

אין צורך בצלצול ורעשים ואתה בקשר עם מי שתרצה 

וכל זה במחיר של עוד חטא אחד קל

אך מהו חטא קל אחד לעומת נעימות של חג שלם

חתימה טובה לכל החוטאים ומבקשי המחילה באשר הם 

 

לפני 9 שנים. 23 בספטמבר 2015 בשעה 7:35

סליחה כמו מטבע שני צדדים לה.

פן אחד הוא הפן בו אני סולח לאחרים

הפן השני הוא בו אני מבקש מאחרים לסלוח לי.

הצד שבו אני סולח לאחרים הוא הצד הקל כי הוא תלוי בי ואינו דורש מאמץ מצידי

זה גם נוח מאוד כי בעצם זה שאני סולח לכאורה לאחרים

הרי שאני קודם כל סולח לעצמי ומנקה את עצמי מאשמה.

הצד שבו עלי לבקש את סליחתם של האחרים הוא הקשה יותר

שכן אז עלי להודות שעשיתי משהו רע או פגעתי  באותו אדם

זה השלב בו עלי להכות על חטאי ולהתיצב בפני עצמי קודם שאבקש את סליחתו

והקשה מכל בבקשת הסליחה מחבר היא ההתיצבות מולו פנים אל פנים

להיישיר מבט לעיניו ולבקשו לסלוח ולמחול.

הסליחה לאחרים אינה סליחה אמיתית  בצורת פרסום פוסט סליחה

ואפילו שליחתו באופן אישי בשיטת העתק הדבק

אינה אלא יציאת ידי חובה ומראית עיין.

בקשת הסליחה מחבר שפגעת בו בודאי ובודאי שאינה יכולה להתבצע באופן וירטואלי

אם ברצונך באמת לזכול או להיות ראוי לסליחתו 

עליך להתייצב בפניו פנים אל פנים ולבקש את סליחתו

שכן אז בקשתך היא בלב שלם ונפש חפצה 

ולא רק למען השקט את מצפונך

ולמען יראו הכל כמה אתה בסדר.

העתק הדבק אינה הדרך לסליחות 

שנת חברות אמיתית ונאמנה לכל